عربي English עברית Deutsch Italiano 中文 Español Français Русский Indonesia Português Nederlands हिन्दी 日本の
Knowing Allah
  
  

   

פאטימה בת מוחמד עליו השלום

חלק א - לפני ההגירה אל מדינה

 

פאטימה בת מוחמד עליו השלום היא הבת החמישית מבנות חאדיג'ה והנביא עליו השלום. נולדה היא בזמן בו אביה המכובד, עליו השלום, החל לבלות תקופות ארוכות של התבודדות בהרים הסובבים את מכה, בוחן ומהרהר בנפלאות מסותרי הבריאה.

כשהייתה בת חמש, שמעה שאביה עליו השלום הפך לשליח אללה. משימתו הראשונה של השליח עליו השלום הייתה להעביר את ידיעת האיסלם למשפחתו וקרוביו. צוו הם לעבוד את אללה ישתבח לבדו. אמה, שהייתה מגדל של כוח ותמיכה, הסבירה לפאטימה את אשר על אביה לעשות, עליו השלום. משם ואילך נהייתה היא יותר קרובה אל אביה והרגישה אהבה עמוקה ואינסופית אליו.

לעיתים קרובות הייתה לצדו בעוברם ברחובות הצרים ובסמטאות של העיר מכה מכה, מבקרים בכעבה או דואגים לאספות הסודיות של ראשוני המוסלמים, שקבלו את האיסלם ונשבעו אמונים לנביא עליו השלום.  

יום אחד, עוד לפני שמלאו לה עשר שנים, היא ליוותה את אביה עליו השלום אל מסגד אל-חראם (המסגד הקדוש ביותר של המוסלמים). אביה עליו השלום נעמד במקום המוכר כ"אל-חיג'ר", מול הכעבה, והחל להתפלל. פאטימה עמדה לצדו. קבוצה של בני ק'ורייש, ללא כל הכנות קודמות, התקבצו סביבו. קבוצה שכללה את עאמר בן הישאם הידוע בשם אבו ג'הל, ועוקבה בן מאאיט, אומאייה בן חלאף ושייבה בן רביעה. בצורה מאיימת, הקבוצה הלכה לכיוון הנביא עליו השלום, ואבו ג'אהל ראש הכנופיה שאל: " מי מכם יכול להביא קרביים של חיה שחוטה ולזרוק על מחמד?"

תארו את ההרגשה של פאטימה כשהיא רואה איך מתנהגים לאביה, עליו השלום. מה יכלה היא, ילדה עוד לא בת עשר, לעשות? היא התרוממה אל כתפי אביה עליו השלום והסירה מעליו את המראה המביש, ואז נעמדה באיתנות ובכעס לפני קבוצת בריוני ק'ורייש והתפרצה עליהם. והם לא הגיבו לה ולו במילה. הנביא האציל עליו השלום הרים את ראשו בכדי לסיים את אפיסת כוחותיו והמשיך להשלים את התפילה.

במקרה אחר, פאטימה הייתה עם הנביא עליו השלום כשעשה טאואף- הקפות סביב הכעבה. המון מק'ורייש התקבץ סביבו. הם אחזו בו וניסו לחנוק אותו למוות בעזרת בגדיו. פאטימה צרחה וזעקה לעזרה. חברו הקרוב של הנביא עליו השלום, אבו-בכר, מיהר אל המקום והצליח למשות את הנביא עליו השלום ולשחררו. בזמן שעשה זאת הוא אמר באיתנות " התהרגו אדם רק משום שיאמר " ריבוני הוא אללה"? ולא התכוון לוותר. ההמון פנה אל אבו-בכר והחלו להכות אותו עד שדם זרם מראשו ומפניו.

לאירועים שכאלו של התנכלויות אכזריות ופגיעות נגד הנביא עליו השלום וראשוני המוסלמים הייתה עדה פאטימה הצעירה. היא לא עמדה בחוסר מעש, אלא היא הצטרפה למאבק להגנת אביה עליו השלום ומשימתו הנעלה.  היא הייתה עדיין רק ילדה צעירה, אך נאלצה לראות ולהשתתף בקשיים שכאלו, במקום עליזות, שובבות, שמחה ומרץ שילדים בגילה צריכים לחוות.  

כמובן, היא לא הייתה היחידה. כל משפחתו של הנביא עליו השלום סבלו מאלימות ופעולות חסרות הדעת של הכופרים מק'ורייש. אחיותיה רוק'איה ואום כולת'ום גם כן סבלו. חיו הן בזמן ההוא באותו קן של שנאה וקנוניות נגד הנביא עליו השלום.


בעליהן היו עותבּה ועותייבּה, בניו של אבו להב ואום ג'מיל, שלאחר מכן התגלתה כאישה רעה וקשוחה בעלת לשון חדה ורשעה. ודאי היה קשה לרוק'איה ואם כולת'ום לחיות בבית משפחה של  אויבים מושרשים שהיו לא רק משתתפים אלא גם מנהיגים של המערך נגד אביהן, עליו השלום.  כאות השפלה לנביא עליו השלום ומשפחתו, עותבּה ואחיו עותייבּה שוכנעו בידי הוריהם לגרש את נשותיהם רוק'אייה ואום כולת'ום. היה זה חלק מתהליך החרם המוחלט על הנביא עליו השלום. הנביא עליו השלום למעשה קיבל את בנותיו בחזרה לביתו באושר, שמחה ובהקלה.

רוק'איה ואום כולת'ום היו שמחות שניהן לשוב אל בית הוריהם האוהבים ולהיפטר מההתעללות הנפשית הבלתי נסבלת ממנה סבלו בביתה של אום ג'מיל. זמן קצר לאחר מכן, רוק'איה נישאה בשנית לצעיר הביישן עות'מאן בן עפאן, שהיה מבין הראשונים לקבל את האיסלם. שניהם עזבו לחבש יחד עם ראשוני המהגרים שחיפשו בה מפלט ונשארו שם למספר שנים.

הרדיפות נגד הנביא עליו השלום, משפחתו וההולכים אחריו נמשכו ואף הפכו לגרועות יותר לאחר הגירתם של ראשוני המוסלמים לחבש. בערך לשנה השביעית למשימתו, הנביא עליו השלום, ומשפחתו הוכרחו לעזוב את בתיהם ולחפש מקלט בבקעה קטנה מסולעת ומוקפת גבעות מכל צדדיה, שהייתה מעבר צר בין הרים. ממכה יכלו להיכנס לבקעה אך ורק דרך אותו מעבר צר.  

הנביא עליו השלום ושבט בני האשים, נאלצו לפרוש עם אספקה מוגבלת של מזון בבקעה היבשה הזו. פאטימה הייתה אז אחת מהצעירות מבין חברי השבט, רק בת שתיים עשרה. היא נאלצה לחוות חודשים של קושי וסבל. קולות ייבוביי הרעב של ילדי ונשות השבט יכלו להישמע במכה. אנשי ק'ורייש אסרו על כל מעבר ומשלוח של מזון למוסלמים ואסרו על קשר עימם. קשיי המוסלמים איכשהו הוקלו במשך עונת העלייה לרגל אל הכעבה.

החרם נמשך שלוש שנים. כשהוסר, הנביא עליו השלום נאלץ להתמודד עם אף יותר מבחנים וקשיים. חדיג'ה, אשתו הנאמנה והאוהבת של הנביא עליו השלום, נפטרה זמן קצר לאחר מכן. עם מותה, הנביא עליו השלום ומשפחתו איבדו אחת מן המקורות הגדולים לנחמה וכוחות שהחזיקו אותם מול הקשיים.

השנה בה נפטרו חדיג'ה ואבו טאליב, דודו של הנביא עליו השלום, כונתה "עאם אל-חוזן" – שנת הצער. פאטימה, כבחורה צעירה,  הייתה מדוכדכת רבות ממות אמה. היא מיררה בבכי,  ולמשך זמן מה הייתה כה מוכת אבל עד כדי שבריאותה התדרדרה. היה אף חשש שהיא עלולה למות מצער האבל.

למרות שאחותה הגדולה אום-כולת'ום  שהתה באותו בית, פאטימה הבינה שכעת עליה אחריות גדולה יותר לאחר מות אמה, חדיג'ה. היא חשה שהיא חייבת להעניק תמיכה אף יותר גדולה לאביה, עליו השלום.  בעדינות אוהבת, הקדישה עצמה לדאוג לצרכיו. הייתה היא כה דואגת לרווחתו עד שקיבלה את הכינוי "אום אביהא"- אם אביה. היא גם סיפקה לו הקלה ותמיכה בזמני מבחן, קושי ומשבר.

לעיתים המבחנים היו בשבילה יותר מדי. פעם אחת, בערך באותו הזמן, המון חצוף השליך אבק ועפר על ראשו רב החן של הנביא עליו השלום. כשנכנס לביתו, פאטימה פרצה בבכי כשהיא מסירה את האבק מראשו אל אביה, עליו השלום. הנביא עליו השלום אז אמר לה: "אל תבכי בתי, כי אללה יגן על אביך".

הנביא עליו השלום אהב את פאטימה אהבה מיוחדת.  הוא, עליו השלום אמר פעם: " פאטימה היא חלק ממני. מה שמשמח אותה משמח אותי. ומה שמכעיס אותה מכעיס אותי."

גם אמר: "הנשים הטובות ביותר על פני האדמה היו ארבע: הבתולה מרים, אסיה אשת פרעה, חדיג'ה אם המאמינים ופאטימה בת מוחמד".

כך פאטימה רכשה מקום של אהבה והערכה בלבו של הנביא עליו השלום,  מקום שנכבש לפני כן רק על-ידי אשת הנביא עליו השלום, חדיג'ה.

יותר מכך, פאטימה קיבלה גם את הכינוי "אל-זהארה" – הזוהרת. זאת משום פניה המוארות, שנראו כמקרינות אור. היא גם כונתה "אל-באתול" - הבתולה, משום אדיקותה. במקום להעביר את זמנה בחברת חברותיה, היא התפללה, שיננה קוראן, וקיימה את עבודת האל בדרכים נוספות.

דמיון רב היה בפאטימה לאביה, עליו השלום. עאישה, אשת הנביא עליו השלום, ואמה החורגת של פאטימה, סיפרה עליה: " לא ראיתי אף אחת מבריותיו של אללה שהזכיר את שליח אללה בדיבור, בשיחה, בנימוס הישיבה יותר מפאטימה, ירצהה אללה. בכל פעם שראה אותה הנביא עליו השלום מגיעה, היה מקבל אותה, בעמידה, מנשק אותה, אוחז בידה ומושיב אותה במקום בו היה הוא יושב." הייתה היא עושה את אותו הדבר כשהיה הנביא עליו השלום מגיע: הייתה נעמדת ומקבלת אותו בשמחה ומנשקת אותו.

נימוסי הליכותיה של פאטימה ודיבורה העדין היו חלק מאישיותה המקסימה והמתחבבת. הייתה היא נדיבה במיוחד לעניים ולפשוטי העם הנזקקים ולעיתים קרובות נתנה את כל המזון שהיה לה לנזקקים, אף אם היא עצמה נותרה רעבה.  לא הייתה לה כל תאווה לקישוטי העולם הזה או ליוקרה ומותרות החיים. חייה היא בפשטות, למרות שלעיתים המצבים היו יותר מדי עבורה  וקשים מדי עבורה.  

ירשה היא מאביה, עליו השלום, צחות לשון משכנעת מושרשת בדברי חוכמה. כשדיברה, היו לעיתים קרובות האנשים נרגשים עד דמעות. היו לה היכולת והאמיתיות בכדי להניע רגשות, לרגש אנשים עד דמעות, ולמלא את לבבותיהם בשבחים והוקרת תודה לאללה ישתבח על חסדיו וברכותיו שאין להן מחיר. 

פאטימה היגרה למאדינה מספר שבעות לאחר אביה עליו השלום. היא הלכה עם זייד בן חארית'ה, שנשלח על-ידי הנביא, עליו השלום,  להביא את שאר משפחתו של הנביא עליו השלום.

 

 




                      Next article




Bookmark and Share


أضف تعليق

You need the following programs: الحجم : 2.26 ميجا الحجم : 19.8 ميجا