عربي English עברית Deutsch Italiano 中文 Español Français Русский Indonesia Português Nederlands हिन्दी 日本の
Knowing Allah
  
  

   

פאטימה בת מוחמד עליו השלום

חלק  ב - לאחר ההגירה למאדינה

 

במאדינה, פאטימה חיה עם אביה עליו השלום בבית צנוע שבנה לצד המסגד. בשנה השנייה לאחר ההגירה, קיבלה היא הצעות נישואין דרך אביה עליו השלום, וכולם נדחו. אז עלי בן אבו טאליב אזר אומץ והלך אל הנביא עליו השלום לבקש את ידה בנישואין.

ואז, על-פי דיווח אחד מעלי, הנביא עליו השלום פשוט אמר: "מארחבאן וא אהלאן" – בכוונתו ל"ברוך הבא למשפחה". כשקבוצה של א-אנסאר, (מוסלמים תושבי מאדינה), שהמתינו לו בחוץ בזמן שקיבל את אישורו של הנביא עליו השלום. דיווח אחר תאר שהנביא עליו השלום הסכים והמשיך ושאל את עלי אם יש ברשותו דבר מה שיוכל לתת כמוהר. עלי השיב שאין לו, והנביא עליו השלום הזכיר לו את שריונו, שיוכל למכור.

כך הפכו פאטימה ועלי לנשואים ככל הנראה בתחילתה של השנה השנייה לאחר ההגירה.  באותו זמן הייתה היא כבת תשע-עשרה ועלי היה בן עשרים ואחת. הנביא עליו השלום בעצמו ארגן את טקס הנישואין. בוואלימה – סעודת החתונה, הוגשו לאורחים תמרים, דגים וחאיס- תערובת שמנת ותמרים. חבר בולט מאל-אנסאר תרם אייל ואחרים נתנו דגנים כמתנות. כל א-מאדינה שמחה נישואים ש עי בן אבו טאיב ופאטמה.

בביתו הדל של עלי, היה רק מצע עור כבש כמיטה. בנישואי בתו, הנביא עליו השלום, העניק  לפאטימה ועלי כמתנת נישואין מיטת עץ שזור בעלי דקל, מצעי קטיפה, כרית עור ממולאת בסיבי דקל, מצע עור כבש, סיר,  ואבן רחיים לטחינת דגן.


לראשונה עזבה פאטימה את בית אביה האוהב, עליו השלום, בכדי להתחיל בחייה עם בעלה. הנביא עליו השלום דאג כמובן לשלומה ושלח עימה את ברכה – אם איימן, שהייתה המטפלת של הנביא עליו השלום בינקותו, למקרה שתצטרך כל עזרה. אין ספק שברכה הייתה מקור לתמיכה ונחמה עבורה. הנביא עליו השלום התפלל לשלומם.

לאחר טקס הנישואין, הנביא עליו השלום שלח שליח אל עלי, שביקש ממנו לא לעשות דבר עד אשר הוא, עליו השלום, יגיע. כשהגיע הנביא עליו השלום אל ביתו של עלי, ברכה יצאה והנביא עליו השלום אמר לה: "הו אם איימן, קראי לאחי עבורי".

"אחיך? זהו האחד שחיתנת לו את בתך?" שאלה ברכה בפקפוק כמו לומר "מדוע הנביא עליו השלום יקרא לעלי כאחיו?" הנביא עליו השלום ייחס את התואר לעלי כאחיו משום כשצומדו זוגות מוסלמים לאחווה אחרי ההגירה, הנביא עליו השלום ועלי צומדו כאחים.

הנביא עליו השלום חזר על דבריו בקול רם יותר. עלי בא והנביא עליו השלום נשא תפילה, וביקש להפנות ברכותיו של אללה על עלי. אז ביקש עליו השלום את פאטימה. הגיעה היא כמעט בבכי מהול ביראת כבוד וביישנות, ואמר לה הנביא עליו השלום: " חיתנתי אותך ליקר ביותר עבורי ממשפחתי".

בדרך זו, הוא ניסה להרגיע אותה. אין היא החלה בחיים עם זר מוחלט אלא עם אחד אשר גדל באותו בית משפחה, שהיה מבין הראשונים להתאסלם בתקופה רגישה, שהיה ידוע באומץ שלו, בגבורתו, בטוהר מידותיו, וכאחד שהנביא עליו השלום תיאר כ"אחיו בעולם הזה ובעולם הבא".

חייה של פאטימה עם עלי היו פשוטים ודלים כפי שהיו בבית אביה עליו השלום. למעשה, בכל הנוגע למותרות חומריות, היו אלו חיי קושי ומחסור. במשך חייו עם פאטימה, עלי נשאר עני משום שלא הציב מעמד רב לעושר חומרי. פאטימה הייתה היחידה מבין אחיותיה אשר לא נישאה לאדם עשיר.

למעשה, ניתן לומר שחייה של פאטימה עם עלי היו אף יותר חמורים מחייה בבית אביה עליו השלום. לפחות לפני הנישואין, היו תמיד מספר ידיים מוכנות ועוזרות בבית הנביא עליו השלום. אך בבית עלי היה עליה להתמודד בעצמה.  עלי עבד כגורר וכסבל מים והיא בטחינת תירס. יום אחד אמרה היא לעלי: " אני טחנתי עד שידיי כוסו ביבלות ". "אני גררתי מים עד שהיו לי כאבים בחזה", אמר עלי והמשיך והציע לפאטימה, "אללה נתן לאביך כמה שבויי מלחמה, אז לכי אליו ובקשי ממנו לתת לך עוזרת".

בחוסר רצון, הלכה היא אל הנביא עליו השלום שאמר: " מה הביא אותך לכאן בתי הקטנה?" , "באתי לדרוש בשלומך", היא אמרה. ביראת כבוד אליו, לא יכלה היא להביא את עצמה לשאול מה שהתכוונה.

"מה עשית?" שאל עלי כששבה לבדה.

"התביישתי לבקש ממנו" אמרה. אז שניהם הלכו ביחד, אך הנביא עליו השלום חש שנזקקו הם פחות מאחרים. אז הצחעה היא שעי יך וקכש מהנביא , "לא אתן לך" אמר עליו השלום, "ואתן לאהל א-סופה (מוסלמים עניים שחיים במסגד) להתייסר מרעב. אין לי מספיק לאחזקתם."

עלי ופאטימה שבו לביתם מרגישים די מדוכאים, אך באותו הלילה, לאחר שהלכו לישון, שמעו את קולו של הנביא עליו השלום מבקש רשות להיכנס. שניהם התרוממו אך הוא עליו שלום אמר "הישארו במקומכם" והתיישב לצידם. "הלא אומר לכם דבר טוב יותר מאשר זה שביקשתם ממני?" שאל, וכשנענו בחיוב אמר עליו השלום: "מילים שגבריאל לימד אותי – שעליכם לומר, לאחר כל תפילה, "סובחאן אללה" – ישתבח אללה – עשר פעמים, "אל חאמדוליללה" – השבח לאללה – עשר פעמים, ו "אללהו אכבאר" – אללה הוא הגדול ביותר – עשר פעמים. וכשתלכו לישון עליכם לומר אותם שלושים ושלוש פעמים כל אחד". עלי אמר בשנים שלאחר מכן, "אף לא פעם החסרתי לומר אותם מאז ששליח אללה לימדנו אותם".

ישנם דיווחים רבים לתקופות הקשות שפאטימה נאלצה להתמודד עימן. לעיתים קרובות לא היה כל אוכל בביתה. פעם הנביא עליו השלום היה רעב. הוא עליו השלום הלך לדירות נשותיו אחת אחרי השנייה, אך לא היה כל אוכל. אז הלך הוא עליו השלום לביתה של פאטימה וגם אצלה לא היה כל אוכל. כשלבסוף השיג עליו השלום אוכל, שלח שתי כיכרות לחם וחתיכת בשר לפאטימה.

בפעם אחרת, הלך הנביא עליו השלום לביתו של אבו איוב אל אנסארי, ומן האוכל שניתן לו הוא שמר חלק לפאטימה. גם היא ידעה שהנביא עליו השלום היה ללא אוכל למשך תקופות ארוכות, והיא בתמורה הייתה לוקחת אליו עליו השלום אוכל כשיכלה. פעם לקחה היא חתיכת לחם שעורה אליו, עליו השלום, ולאחר שאכל ממנה אמר לה: "זהו הדבר הראשון שאכל אביך בשלושת הימים האחרונים."

דרך מעשי נדיבות אלו, פאטימה הראתה עד כמה אהבה היא את אביה, והוא עליו השלום אהב אותה. כשהיה הנביא עליו השלום חוזר ממסע מחוץ למאדינה, היה נוהג ללכת קודם כל למסגד ומתפלל שתי רכעאת שם. אז היה הולך לביתה של פאטימה לפני שהלך לבתי נשותיו. פעם אחת, קיבלה אותו פאטימה ונישקה את פניו ובין עיניו ובכתה. "מדוע את בוכה?" שאל הנביא עליו השלום. אמרה: "רואה אני אותך, הו שליח אללה, הצבע שלך חיוור וצהבהב, ובגדיך הפכו לבלויים ומרופטים."

הנביא עליו השלום ענה בעדינות: " הו פאטימה, אל תבכי, כי אללה שלח את אביך עם משימה שהוא יגרום להשפעה על כל בית על פני האדמה..." .

עם תגובות שכאלו, זכתה פאטימה לצאת מהמציאות הקשה של חיי היומיום ולחטוף הצצה למחזות רחבים ורחוקים שנפתחו בזכות המשימה המופקדת בידי אביה האציל, עליו בירכת אללה ושלום.


לבסוף, שבה פאטימה לגור בבית הקרוב לביתו של הנביא עליו השלום. המקום נתרם על-ידי אנסארי שידע כי ירווח לנביא עליו השלום לקבל את בתו כשכנה. יחד הם חלקו הנאות והצלחות וגם צער ומצוקות שבמאדינה הצפופה והחשובה, במשך ימים ושנים.

באמצע השנה השנייה לאחר ההגירה, אחותה של פאטימה, רוק'אייה, חלתה בחצבת עם חום. היה זה זמן קצר לפני קרב באדר. עות'מאן בן עפאן, בעלה של רוק'אייה, נשאר לצד אשתו והפסיד את השתתפותו בקרב. רוק'אייה נפטרה ממש לפני שאביה עליו השלום שב. אחד הדברים הראשונים שעשה הנביא עליו השלום כששב למאדינה היה לבקר את קבר בתו.

פאטימה הצטרפה אליו. היה זה השכול הראשון שחוו במשפחה הקרובה מאז מות חדיג'ה. פאטימה הייתה מדוכדכת רבות מאובדן אחותה. הדמעות נשפכו מעיניה כשהתיישבה לצד אביה, עליו השלום, בקצה הקבר, והוא עליו השלום ניחם אותה וניגב דמעותיה בגלימתו.

עות'מאן לאחר מכן נשא לאישה את אום-כולת'ום, בת הנביא עליו השלום, ולכן עות'מאן נודע כ"דאו א-נוראין" – בעל שתי האורות.

השכול ממנו סבלה המשפחה עקב מות רוק'אייה הפך למהול בשמחה, כשלאושר רב לכל המאמינים, פאטימה ילדה בן זכר בחודש רמאדן בשנה השלישית לאחר ההגירה. הנביא עליו השלום קרא מילות האזאן לתוך אוזני הוולד הרך וקרא לו חסן, שפירושו –  (האחד)הטוב.

שנה אחת לאחר מכן, פאטימה ילדה שוב עוד בן זכר, שנקרא אל- חוסיין, שמשמעותו הקטנה של השם חסן, כמו הקטן הטוב. פאטימה הייתה מביאה לעיתים קרובות את שני בניה לראות את סבם, עליו השלום, שהיה אוהב אותם באופן מיוחד. כשגדלו מעט, היה הנביא עליו השלום לוקח אותם למסגד והבנים היו מתפסים על גבו כשהיה סוגד בתפילה. עשה הוא זאת גם עם נכדתו הקטנה אומאמה, בתה של זיינאב.

בשנה השמינית לאחר ההגירה, פאטימה ילדה בפעם השלישית , הפעם הייתה זו בת. פאטימה קראה לה על שם אחותה המבוגרת זיינאב, שנפטרה זמן קצר לפני שילדה פאטימה את התינוקת. זיינאב הזו גדלה ונודעה כגיבורת קראבאלה. פאטימה ילדה לאחר מכן בת נוספת לה קראה אום-כולת'ום על שם אחותה שנפטרה שנה קודם לכן.

רק דרך פאטימה שושלת צאצאיו של הנביא עליו השלום נמשכה. כל בניו הזכרים של הנביא עליו השלום נפטרו בינקותם ושני ילדיה של זיינאב שנקראו עלי ועות'מאן מתו צעירים. בנה של רוק'אייה, עבדאללה, גם כן מת עוד לפני שמלאו לו שנתיים.

למרות שהייתה פאטימה עסוקה מאד בהריונות , לידות וגידול ילדים, היא לקחה כפי יכולתה חלק במאמצים של צמיחת הקהילה המוסלמית במאדינה. לפני נישואיה, הייתה כמסייעת לעניים ונזקקי אהל א-סופה.

פאטימה ליוותה את הנביא עליו השלום כשעשה עומרה בשנה השישית לאחר ההגירה, כפי שהוסכם בהסכם חודייביה. בשנה שלאחר מכן, היו פאטימה ואחותה אום-כולת'ום מבין קהל המוסלמים העצום שלקח חלק עם הנביא עליו השלום בשחרורה של מכה. נאמר שבאירוע הזה, פאטימה ואום-כולת'ום ביקרו בבית אימן. אחרי ההגירה למאדינה, חאדיג'ה, והעלו שוב את זיכרונות ילדותן, זיכרונות הג'יהאד וזיכרונות המאבק הארוך בשנים הראשונות של משימת הנביא עליו השלום.

ברמדאן השנה העשירית לאחר ההגירה, ממש לפני עלייתו לרגל בפעם האחרונה, הנביא עליו השלום סיפר את הדבר הבא לפאטימה כסוד שלא נודע אז לאחרים: "בכל שנה גבריאל נהג לעבור ולתקן איתי את הקוראן רק פעם אחת. השנה הוא עשה זאת פעמיים. אני חושב שזה מבשר על מותי" .

בחזרתו מאותה העלייה לרגל, שרק לאחר מכן כונתה העלייה לרגל האחרונה, הנביא עליו השלום אכן חלה קשות. בימיו האחרונים הוא שהה בביתה של אשתו עאישה. כשבאה פאטימה לבקר אותו עליו השלום, הייתה עאישה משאירה אותו לבד עם בתו.

יום אחד דרש הנביא עליו השלום לראות את פאטימה. כשהגיעה, נישק אותה ולחש לה כמה מילים באוזנה. היא בכתה. אז הוא, עליו השלום, לחש לה שוב כמה מילים באוזנה והיא חייכה. עאישה ראתה זאת ושאלה "את בוכה ומחייכת באותו זמן, פאטימה? מה שליח אללה אמר לך?", פאטימה השיבה: "קודם אמר שהוא ייפגוש את ריבונו תוך זמן קצר, אז בכיתי. ואז הוא אמר לי "אל תבכי, כי את תהיי הראשונה ממשפחתי להצטרף אליי." אז חייכתי.

לא עבר זמן רב, והנביא עליו השלום נפטר. פאטימה הייתה מוכת אבל, ובכתה בכי מר. אחד מחבריו הקרובים של הנביא עליו השלום דיווח שלא ראה הוא את פאטימה צוחקת מאז מ




                      Previous article




Bookmark and Share


أضف تعليق

You need the following programs: الحجم : 2.26 ميجا الحجم : 19.8 ميجا