יום הפטירה

יום הפטירה

ביום שני לא יכל הנביא מוחמד עליו השלום להתפלל את תפילת השחר במסגד , אולם בשעה שהמאמינים התפללו במסגד ובראשם עמד אבו בכר , הנביא התאמץ לקום על רגליו , והושיט את ידו להסיר את המחיצה שהיתה בינו לבינם במסגד . כשעמד הנביא על רגליו שמחת לבו השכיחה את כאבו בצפייתו במתפללים במסגד .

המתפללים עמדו כהרגלם והתפללו במסירות , ואז הבחינו בנביא עליו השלום עומד מאחורי המחיצה, ופניו מוארות בחיוך חביב, המתפללים שמחו גם הם עד כדי כך שכמעט הוסחה דעתם מהתפילה, וכשהסתכלו על הנביא עליו השלום הוא סימן להם בידו שימשיכו בתפילתם, הסתובב הנביא ונכנס לחדרו והמחיצה הורדה .

אנש בן מאלק סיפר :

כשהופיע הנביא עליו השלום מאחורי המחיצה , חשב אבו בכר שהוא יבוא להתפלל בראש המתפללים, לכן הוא חזר לשורה הראשונה  אולם כשהבין שהנביא רצה אך ורק להירגע, ולדעת שהמוסלמים מקיימים את התפילה כהלכה, חזר אבו בכר לעמוד בראש המתפללים והשלים את התפילה .

שעתיים לפני הצהריים, ביקש הנביא מוחמד עליו השלום לראות בתו פאטימה, היא הגיעה לבית הנביא, נכנסה לחדר שבו שכב הנביא והוא היה חולה . פאטימה אומרת כי הנביא עליו השלום נהג בכל ימי חייו לקום ולקדם את פניה ולנשק את מצחה בכל פעם שהיא בקרה אצלו, אולם הפעם הוא לא הצליח לקום אלא שהביט בה . פאטימה לא יכלה להחזיק מעמד, היא התחילה בבכי, ונישקה אותו כשדמעותיה נופלות על פניו הטהור . הנביא עליו השלום ניסה להרגיע אותה, הוא ביקש ממנה להתקרב ממנו ואמר לה משהו בסוד, ואז היא המשיכה בבכי, הוא ביקש ממנה להתקרב ממנו עוד פעם ואמר לה משהו בסוד שגרם לה לחייך .

ימים אחרי פטירת הנביא שאלה הגברת עאאישה את פאטימה : מה אמר לך הנביא ביום הזה ?

ומה גרם לך לבכות ? ולחייך אחר כך?

פאטימה ענתה לה באומרה : בכיתי ברגע ההוא כי אמר לי אבי שהוא ימות ביום הזה , וחייכתי כשהודיע לי שאני הראשונה מבני משפחתו שתצטרף אליו בעולם הבא .

אחרי הפגישה עם פאטימה, הזמין הנביא את שני נכדיו אל-חסן ואחיו אל-חוסיין, נישק אותם והמליץ להטיב עימם . אחר כך דיבר הנביא קצת אל נשותיו והטיף להם מוסר .

מצבו של הנביא החריף עוד פעם , אולם הוא המשיך לדבר אל הנוכחים, ציווה עליהם לשמור על התפילה, הוא אמר : עליכם לשמור על התפילה ככל האפשר ... עליכם לשמור על התפילה ככל האפשר ... עליכם לשמור על התפילה ככל האפשר ... עליכם לשמור על התפילה ככל האפשר .

ברגעים האחרונים של חייו, שכב הנביא עליו השלום בביתה של הגברת עאאישה, נשען על כתפיה. היא סיפרה : לְאַשְׁרִי , שהה הנביא בבית שלי, ביום שקבע לי והלך לעולמו בזמן שבו נשען בראשו על כתפי.

 עד הרגע האחרון של חייו שמר הנביא מוחמד עליו השלום על המחצצה. הגברת עאאישה סיפרה : לפני מותו של הנביא בא אחי עבד אל-רחמן בן אבו בכר, בידו מחצצה , הנביא הסתכל על המחצצה, ידעתי שהוא רוצה לחצוץ את שִינָיו , לקחתי את המחצצה מן עבד אל-רחמן , הרטבתי אותה ברוק שלי, ונתתי אותה לנביא עליו השלום והוא חצץ בה את שניו בהיותו נשען על החזה שלי, אחר כך הוא הסתכל למעלה והתחיל לומר : אין אל מבלעדי אלוהים . אכן למוות יש יסורי גסיסה . אחרי שחצץ את שניו אמר הנביא : " עם אלה שנתתָ להם חסד , הנביאים , הצדיקים , השהידים ועם ישרי הדרך , הוי אלוהים ... סלח לי ורחם עליי , אני בוחר באלוהים ! אני בוחר באלוהים !

אז נפלה ידו של הנביא עליו השלום והלך לעולמו, עליו רחמי אלוהים.

האלמוות לאלוהים ... הנביא נפטר בעת שהשריון שלו מושכן ביד אחד הסוחרים היהודים, בתמורה לשלושים צאעים של שעורה .