אלוהים טיהר את הנביא מוחמד עליו השלום מטומ

אלוהים טיהר את הנביא מוחמד עליו השלום מטומאת הפגניות והג'היליה

אלוהים שמר על הנביא מוחמד עליו השלום , והגן עליו משחר חייו, הוא טיהר אותו מטומאת הג'היליה , ומכל מום או מגרעת . והעניק לו כל הסגולות והתכונות המצויינות , אפילו עובדי האלילים היו מכירים את זה , הם כינו אותו " הנאמן " , לאחר שעמדו על מוסריו הנשגבים , ונאמנותיו. אפילו הם בחרו בו לשפוט ביניהם בנושא העלאת האבן השחורה , וזה סיפור מעיד על מעמדו הנשגב של הנביא מוחמד בין בני עמו לפני התגלות האיסלאם , אז היה הנביא מוחמד עליו השלום בן 35 , השבטים במיכה סיימו בזמן הזה בניית הכעבה מחדש , והגיעו עד לצעד האחרון , שהוא העלאת האבן השחורה הקדושה מעל לכעבה , זו הייתה עבודה מכובדת , לכן התגלעו הסכסוכים בין השבטים על מי שיעלה את האבן השחורה . בסופו של דבר הם הגיעו למסכנה שהאדם הראשון שיעבֹר עליהם הוא ישפֹט ביניהם, והסכימו כי על כל השבטים להיכנע לפסק הדין שלו .

העובר הראשון היה הוא הנביא מוחמד עליו השלום – זה לפני האיסלאם - הם סיפרו לו את העניין , וביקשו ממנו לשפוט ביניהם. לנביא מוחמד היה פסק דין מכריע , שמנע את הסכסוך , והעניק לכל שבט את הזכות לקבל את הברכה של העבודה הזו . הוא הורה להם כי על כל שבט לבחור איש אחד שייצג את השבט , אחר כך הוא שם את האבן השחורה בגלימה שלו , והורה לכל אחד מהנבחרים לתפוס בקצה הגלימה , ולשאת את האבן השחורה מעל לכעבה , אחר כך הוא לקח את האבן בידו ושם אותו על הכעבה . פסק הדין הזה העיד על חוכמתו וצדקו של הנביא מוחמד עליו השלום.

הנביא לא הלך בדרכם של בני עמו , הוא לעולם לא שתה יין , לעולם לא זנה , לעולם לא קבר בתו חיה , לעולם לא עבד לאלילים, לעולם לא חגג או העריץ את האלילים . הוא גם לא הלך בעקבותיהם בטקסי העלייה לרגל השגויים שקבעו לעצמם .