הדרכתו של הנביא מוחמד עליו השלום בקרבות נג

הדרכתו של הנביא מוחמד עליו השלום
בקרבות נגד האויבים

העולם לא הכיר נשיא מדינה, לוחם, או גבור חַיִל כמו הנביא מוחמד עליו השלום . העולם לא ראה לוחם מרחם על אויביו, והשבויים הנופלים בידו כמוהו .

אולי הדברים האלה נראים כמפוזרים, אבל השורות הבאות יוכיחו כי זו עובדה קיימת המלמדת על כך. בחלק הזה אנו סוקרים את הדרכתו של הנביא מוחמד עליו השלום לפני, בתוך, ואחרי הקרבות , כדי ללמוד את הלקח החשוב בהסטורייה .

1 – הדרכתו לפני הקרב :

לעולם לא ראה הנביא מוחמד עליו השלום במתנגדים לו כעויינים, לא הביט אליהם מבט של עויינות שאינו מבחין בין בעל ברית , לוחם , ובני דתות החסות.

הוא לא הפר ברית ולא בגד באויביו, אם כי היה מתייחס אליהם לפי החוקים של השלום והמלחמות .

האימאם שיח' אבן אל-קָיִּם  סיכּם את הדרכתו של הנביא מוחמד עליו השלום במלחמות בספרו " זאד אלמעאד" באומרו: לאחר שהורה אלוהים לנביא מוחמד עליו השלום להילחם בכופרים נחלקו הבלתי מוסלמים לשלושה סוגים, הם:

א – בעלי ברית

ב – אויבים (הכופרים)

ג – בני דתות החסות ( יהודים ונוצרים )

הנביא מוחמד עליו השלום הורה למלא את התחייבויות המוסלמים לבעלי הברית, ולממש את הברית כל עוד הצד השני מתחייב גם הוא בה.

ואם ראה שבעלי הברית יבגדו בו היה מפר את הברית, ומודיע להם כי הוא הפר את הברית ולא היה נלחָם בהם אלא לאחר שיודיע להם על כך. 

הוא הורה להילחם באלה שהפרו את הברית עמו, וכשנגלתה סורת " אל-תאוובּה" (התשובה) והובהרו בה את חוקי הסוגים שזכר אבן אל-קָיִם , הורה אלוהים לנביא עליו השלום להילחם באויבים מבני דתות החסות שסירבו לשלם את הגִ'זְיָה (מס כספי שאותו משלמים בני דתות החסות בתמורה להרשות להם לחיות בארץ האסלאם ), והורה לו להילחם בכופרים בחרב ולהילחם בצבועים בהוכחה המכרעת.

אלה הם החוקים שהיו מסדרים את היחס בין הנביא מוחמד עליו השלום לבין המתנגדים לו הן בעלי ברית , והן לוחמים או אויבים.

לכל מצב היו תנאים מסוימים, בשלום ובמלחמות, לפני הקרב נהג הנביא עליו השלום בצעדים אוביקטיביים שנוטים קודם כל לצד השלום , זה ברור בקריאה להיכנס לאסלאם לראשונה או בשילום הג'זיה למדינה האסלמית, ואם עמדו על דעתם והמשיכו להילחם באסלאם היה הנביא מוחמד עליו השלום בוחר בקרב .

 2 – הדרכתו של הנביא מוחמד בתוך הקרב :

למרות שהמלחמות קשורות ברצח ובהריגה, והכוונה העיקרית בה היא הפגיעה באויב אלא שהנביא מוחמד עליו השלום קבע לאומה המוסלמית נמוסים נשגבים וכללים מסוימים השולטים את התנהגות הלוחם המוסלמי בקרב, וקבע עונשים כבדים על העובר אותם .

האיסלאם קבע עמודי תווך להילחם למען אלוהים, והורה ללא להשתמש באמצעיים הבלתי ליגיטיים במלחמה . ספוואן בן ג'סאן אמר כי הנביא מוחמד עליו השלום העמיד אותו בראש פלוגה באחת הקרבות והורה להם : " לכו בחסותו של אלוהים, אל תבגדו , אל תרָמו " .

מצד שני סיפר יחיה בן סעיד כי הח'ליף אבו בכר אלצדיק שלח צבאות אל סוריה , ויצא איתם אל קצוואות העיר ( אלמדינה ) ואמר לחיילים המוסלמיים : " אני מצווה עליכם עשרה : אל תחרבו בית , אל תעקרו כבשׂה או גמל אלא לצורך האוכל , אל תציפו דקלים , אל תבעירו אותם , אל תבגדו , אל תהיו פחדנים , אל תהרגו ילדים , נשים , או זקנים , אל תעקרו עצים פרויים " . 

בסיפור אחר נאמר כי הוא אמר להם : " בדרך תעברו על אנשים שהתפנו לאמונתם בבתי הכנסת , אל תפגעו בהם , עזבו אותם עם אמונתם " .

אלה המקרים מהווים את החוקה הצבאית של האיסלאם  ומשקפים את הדרכתו של הנביא מוחמד בקרבות, המתבטאת בדברים האלה:

1 – המסירות , והשקעת המשאבים למטרות האמיתיות לקרב, ועזיבת כל המתנגד לכך, כמו: הבגידה, הרימוי, הנקמה, והגניבה .

2 -  לשמור על הסביבה , ולהתרחק מכל צורות החורבן , כמו שריפת עצים , והריגת בעלי חיים .

3 – לשמור על חייהם של הילדים , הנשים , והזקנים .

4 – לשמור על הסלחנות הדתית, וכבוד המקדשים של הזולת, ולאסור רצח הנזירים והכּומרים, ולא לפגוע בבבתי הכנסת, המנזרים  והכניסיות .

אלה אשר האשימו את הנביא מוחמד עליו השלום בשפיכת הדמים והברבריות אינם יודעים את היסודים והנימוסים האלה , ואינם מתחשבים בהם .

ראינו יותר מפקדים ומנהיגים המודיעים על חסד , רחמים , וסבלנות, וכשתופסים את השלטון הם מופיעים את כל צורות הפשעים , הזוועות , העינוי והזלזול בזכויות העמים . דוגמה לכך הסתירה הניכרת בין עקרונות המהפכה הצרפתית לבין התנהגות הצרפתיים במדינות צפון אפריקה , מדינות אלו סבלו הרבה מאכזריות הכבוש הצרפתי , ועד עצם היום הזה הם סובלים מתוצאות הכבוש .

דוגמה אחרת , את ארצות הברית אשר טוענת כי היא שומרת על זכויות האדם בעולם , היא המדינה אשר מפרה את זכויות האדם בעיראק , ובאפגנסטאן.

דוגמה נוספת , המלחמות הבלתי חוקיות , ההשמדה ההמונית , שמבצעות המעצמות נגד המדינות המתנגדות להן בטענה של הלוחמה בטרור , ושחרור העמים , והפצת הדימוקרטיה, ועוד ועוד טענות שאינן מרחמות על קטן או זקן, איש או אישה . עוד דוגמה , ההפרות בבית הכלא ג'וואנטנמו , זו היא דוגמה צורחת של התנהגות ומוסרי מפקדים ומנהיגים אלה .

3 – הדרכתו של הנביא מוחמד אחרי הקרבות

לאחר סיום המלחמה , וניצחון המנצח , וכשלון הנכשלים , היה הנביא מוחמד עליו השלום מתחשב בעניין האסירים שאסרו המוסלמים בקרב, הנביא מוחמד עליו השלום היה מתחשב באינטרס העליון של האומה המוסלמית , ובו בזמן בזכויות האדם של האסירים , לפי יחסם למוסלמים .

ההיסטוריונים של תולדות חיי הנביא מוחמד עליו השלום קבעו כי הנביא מוחמד הורה למוסלמים להתייחס לטובה לעמים הבלתי מוסלמים , הוא הורה לכבד את דתם , אמונתם , דמם , בתי הכנסת שׁלהם, ורכושם . הוא קבע כי הם יהיו תחת חסותה של המדינה המוסלמית , שתהגן עליהם ועל זכויותיהם לחיות , בתמורה לכך הם משלמים דמי מסוים המכונה ( אלג'זייה ) הנאמדת בסכום מצער , וזה לא היה מוזר כי לפני האיסלאם היו הצבאות המנצחות מטילים מס כזה על האנשים לאחר הבסתם במלחמה , גם בימים האלה כל מדינה מטילה מסים , ודמי על הפרט החי בה .

האימאם אבן אל- קיים אלג'וזייה סיכּם את הדרכתו של הנביא מוחמד לגבי האסירים באומרו, הוא היה משחרר אסירים ללא תמורה, ולפעמים היה מחליף אותם בתמורה לשחרור אסירים מוסלמים, או בתמורה לשלם פדיון, ולעתים מעטים היה הורג קצת מהם , אבל זה היה קורה לפי נסיבות ברורות ולפי האינטרס הכללי .

הוא קבל פדיון בתמורה לשחרר האסירים של פשיטת ( בדר ) , ואמר אם מוטעם בן עדי חי הייתי משחרר אותם בזכותו , זה בגלל שהנביא מוחמד היה מכבד אותו למרות שהוא היה כופר .

ביום אל-חודָיְבִּיָה אסרו המוסלמים 80 מהכופרים, אולם נביא הרחמים מוחמד עליו השלום שחרר אותם .

הכניעה לאלוהים וההודיה לאחר הניצחון

המנהיגים והמפקדים בכל רחבי העולם ובכל התקופות התנהגו לחגוג לאחר הנצחון, ולשאת את הנאומים המאלפים על גברותם, ומדברים על נצחונם , ומתגאים במעשיהם במלחמה . אבל הנביא מוחמד מוחמד עליו השלום היה מודה לאלוהים לאחר הנצחון , ומייחס את הנצחון הזה לאלוהים ולמוסלמים לא לעצמו , הוא נכנס למיכה עם שפלות רוח לאחר שניצח כל צורות הכפירה , הוא היה יותר צנוע , ומרכין את ראשו לאחר כל ניצחון.

לאחר פתיחת מיכּה הוא התפלל 8 רכיעות לאלוהים כדי להודות לו שהקל עליו לחזור מחדש לעיר מיכה , וכי סלל את הדרך לרוב הכופרים להתאסלם.