חופש האימונה באיסלאם

חופש האימונה באיסלאם

אחד הכללים הבסיסיים של דת האיסלאם הוא החופש הדתי או חופש האימונה באסלאם, אללה ישתבח שו ויתעלה אומר בספרו הנשגב: " אין מקנים דת בכפייה, וכבר התברר ההבדל בין הבינה לבין המדוחים. כל הכופר בשיקוצים ומאמין באללה יזכה להיאחז ביתד איתנה אשר לא תיעקר. אללה קשוב ויודע" (סורת בית עמרם: 256 ). הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום –והמוסלמים אחרי מותו של הנביא על השלום - לא כפו על אף אחד להתאסלם, ולא דחפו אף אחד להתיימר לאסלאם כדי להימלט מהמוות או הסבל. איך עושים את זה בעודם יודעים שאין ערך להתאסלמות בכפייה ביום תחית המתים.

אבן עבאס אומר שסיבת הורדת הפסוק הקודם היא: בתקופה הזו, הנשים שלא חיים להן ילדים היו נודרות ליהד את הבנים שלהם אם נשארו בחיים, כאשר גרשו את בני אלנדיר היה ביניהם הילדים של אל אנסאר ( תושבי אלמדינה), שאמרו לא נעזוב את בננו, אז הורד הפסוק הקוראני שבו אמר אללה יתעלה: " אין מקנים דת בכפייה, וכבר התברר ההבדל בין הבינה לבין המדוחים. כל הכופר בשיקוצים ומאמין באללה יזכה להיאחז ביתד איתנה אשר לא תיעקר. אללה קשוב ויודע " (סורת בית עמרם: 256)

סוגיית האימונה והרצון של האדם

דת האיסלאם הפכה את סוגיית האמונה תלויה ברצונו של האדם עצמו והשתכנעותו. אללה ישתבח שו אמר: " אמור, האמת היא עם ריבונכם. החפץ יאמין, והחפץ יכפור. הכינונו לבני העוולה אש אשר תסגור עליהם כאוהל, ואם ישוועו למשקה, ישקום רק מים לוהטים כנחושת רותחת הצולה את הפנים. מה רע הוא המשקה, ומה רע להינפש שם!" (סורת המערה: 29) . אללה ישתבח שמו דיווח לנביא עליו השלום על העובדה הזאת והבהיר לו להודיע להם את הקריאה בלבד, אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בספרו הנשגב: " אילו חפץ ריבונך, היו מאמינים כל שוכני הארץ גם יחד. וכי תוכל אתה לכפות על אנשים להיות מאמינים? " (סורת יונה: 99). אללה ישתבח שמו אמר גם כן בקוראן הקדוש: "... לא ניתנה לך סכות עליהם." (סורת הכובשת: 22-21). אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בספרו הנשגב: " אם יפנו עורף –לא שלחנו אותך לשמור את צעדיהם. עליך רק למסור..." (סורת המועצה: 48). מהפסוקים האלה יתברר כי דת האיסלאם קובעת את חופש האימונה ודוחה באופן נחרץ את ההתאסלמות בכפייה.

פלורליזם דתי באסלאם

אשור החופש הדתי פירושו הוא ההכרה ברבוי הדתות, הדבר שהופיע בגילוי כאשר אישר הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום את רבוי הדתות בחוקה הראשונה של מדינה. כאשר הודיע כי היהיודים והמוסלמים מהווים אומה אחת. הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום אישר גם כן את עיקרון רבוי הדתות בפתיחת מכה כאשר לא כפה על שבט קוריש להתאסלם למרות ניצחונו, הוא אמר להם: "לכו, אתם חופשיים". בדרך זו, הח'ליף השני למוסלמים עומר אבן אל ח'טאב העניק לנוצרים בירושלים את הביטחון על חייהם ועל הכנסיות והצלבים שלהם, ולא לקפח  אף אחד מהם בגלל דתו .

דת האיסלאם הבטיח את חופש הדיונים הדתיים על בסיס אובייקטיבי לא ללעוג באחרים, אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בספרו הנשגב: " קרא אל נתיב ריבונך בחוכמה ובדברי מוסר נאים, והתנצח עמם בדרכי נועם." (סורת הדבורה: 125) על בסיס העיקרונות האלה צריך לנהל את הוויכוח בין המוסלמים לבלתי מוסלמיים. הקוראן הקדוש קורא לבעלי הספר לווכוח,אללה ישתבח שמו אומר: " אמור, הוי בעלי הספר, בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה, רק את אללה נעבוד, ולא נצרף לו כל שותף, ולא ניקח אנשים מקרבנו כאדונים לנו זולת אללה. אם יפנו עורף, אמרו, אתם עדים כי מתמסרים אנו." (סורת בית עמרם: 64).  פרושו של הפסוק שאם נכשל הדיאלוג, אז לכל אחד דתו שבו משתכנע, הדבר הזה מתבטא בפסוק האחרון בסורת הכופרים, אללה ישתבח שמו סיים את הסורה הזאת בפסוק שבו אמר: "לכם דתכם ולי דתי " (סורת הכופרים: 6( .