הכופרים מענים את בילאל

בעת ההיא, הנביא עליו השלום רצה למשוך את לבבותיהם של אנשי קורייש, לכן הוא נענה לבקשתם, אבל הם אמרו לו כי עליו לכתוב את זה בנייר, הנביא הסכים על זה, וכשהזמין הכותב כדי לרשום את זה, אללה הוריד את הפסוק הזה: " אל תסלק מעליך את הפונים בוקר וערב בתפילה אל ריבונם בבקשם לחלות את פניו. לא עליך חשבון מעשיהם, ולא עליהם חשבון מעשיך. אל תסלק אותם פן תהיה בבני העוולה." (סורת אלאנעאם: 52).

הנה הנביא עליו השלום, הפסיק לכתוב, וקרא למסכינים מהומסלמים ואמר להם, אללה כתב עליכם את הרחמים.

על כן, מי הוא החבשי הזה, שהיה בעבר עבד ונהפך לאחר האיסלאם לאדון?

בואו להכיר אותו:

הוא "בילאל בן רבאח" המואיזן הראשון באיסלאם

הוא בילאל שהרס את האלילים

הוא בילאל אשר חי עד עצם היום הזה בלבבות כל המוסלמים וברגשותיהם.

הוא בילאל, אחד הפלאים של האיסלאם

מבין כל 10 מוסלמים יש כ-7 מכירים את בילאל

זאת אומרת כי יש מליוני בני אדם מכירים את בילאל, והכירו את השם שלו, וידעו את תפקידו באיסלאם.

אם אתה שואל ילד קטן במצרים, פקסטאן, או סין

באמריקה, אירופה, או רוסיה

בעיראק, סוריה, איראן או סודן

בטוניס, מרוקו או אלגיר

בכל רחבי העולם, בכל מקום חיים בו מוסלמים, תוכל לשאול איזה ילד מוסלמי קטן: מי הוא בילאל ?

הוא יגיב לך: כן, הוא המואיזן של הנביא ...

הוא יגיב לך: בילאל הוא העבד שאדונו היה מענה אותו באבנים החמים כדי לחזור בו מלהיכנס לאיסלאם ...  

הוא אשר התמיד להגיב על העינוי לעזוב את האיסלאם במילה: הוא אחד ויחיד ... זאת אומרת "אני מאמין שאללה הוא אחד ויחיד".

כשאתה רואה את חיי הנצח אשר העניק האיסלאם לבילאל, עליך להכיר כי הוא היה לפני האיסלאם עבד, אשר עבד כרועה צאן של אדונו בתמורה לכמה תמרים.

אולם, האמת של אימונתו, והדת שהאמין בה עשתה לו היסטוריה בחייו ולאחר מותו, ורשמה את שמו של בילאל בין האצילים, והגדולים....

רבים הם הבכירים של בני האדם, שלא זכו בחלק קטן של חיי הנצח שבהם זכה בילאל, העבד החבשי!

אפילו, רבים מהגיבורים של ההיסטוריה, לא זכו בתהילה ההיסטורית שבה זכה בילאל .. צבעו השחור, פחיתת ערכו, והיותו עבד לא מנעו ממנו כשהפך לאיסלאם מלזכות במקום רם מאוד ...

האנשים חשבו שעבד כמו בילאל, שאין לו מעמד טוב, ואין לא שום הון יהיה כל הזמן עבד העובד למען אדונו שקנה אותו, והוא בתמורה לכך היה רועה את הצאן שלו... האנשים חשבו שהאדם הזה לא יוכל לעשות או להיות דבר מה !

אולם הנה הוא, משנה את ההיסטוריה, הוא היה המואיזן הראשון של האיסלאם, ושל הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום. עבודה שכל בכירי האיסלאם הראשונים רצו לעצמם ...

כן זהו בילאל בן רבאח 

איזה גברות ... קשורה לשם הזה, בילאל בן רבאח .. ?!

הוא עבד חבשי, אימו היתה שחורת פנים, קראו לה "חמאמה" ... אימו בחרה לו שיהיה עבד ל-"אומייה בן ח'לף אלגמחי" שגר אז במכה, ואימו היתה אחת השפחות שלו.

הוא חי חיים של עבדים, ימיו היו דומים זה לזה, אין לו זכות ביומו, ואין לו תקווה בעתיד.

הוא החל לשמוע על הנביא מוחמד בימים הראשונים לשליחות, הוא שמע את האנשים מדברים על מוחמד ועל הדת החדשה, הוא שמע מאדונו "אומייה בן ח'לף אלגמחי" ומחבריו על הדת הזו, הם היו כועסים מאוד ממוחמד, שראו כי הוא בא כדי להרוס להם את החיים שלהם.

בילאל שמע מהם את דבריהם על הדת החדשה, ואימונת הייחוד והקריאה למוסרים הטובים, השוויון והחופש .. הוא הרגיש כי הדת החדשה מביאה אופי לחדש את החיים של בני האדם.

הוא שמע מהם את מה שאמרו על מוחמד: הצודק האמין, ונדהם כשראה אותם מכחישים את הדת שלו כי ראו בה איום על חייהם.

הם היו אומרים זה לזה: מוחמד לעולם לא היה משקר

לא היה מכשף

ולא היה משוגע

הם עמדו על דעתם, שיאשימו אותו בזה כולו כדי לשמור על חייהם מהדת החדשה ... לכן אמרו שהוא משקר, משוגע ומכשף

הוא שמע אותם תוקפים את הדת החדשה בגלל כמה סיבות:

• לשמור על הדת של אבותיהם
• החשש על התפארת של קורייש, תפארת אשר זכתה בה בגלל חשיבותה הדתית, כי נחשבה לעיר של הפולחן בחצי אי הערב.
• הקנאה מ"בני האשם", משפחתו של הנביא מוחמד, הם שנאו שהנביא שמחכים לו יבוא מצאצאם של "בני האשם".

יום אחד, החליט בילאל ללכת לנביא עליו ברכה ושלום, שם הוא הודיע על כניסתו לאיסלאם. חייו של בילאל לאחר האיסלאם לא היו שקטים יותר מחייו לפני האיסלאם.

לאדוניו " אומייה בן ח'לף אלגמחי" נודע על דבר התאסלמותו של בילאל, הם ראו בדבר הזה מכה קשה להם, איך יהיה העבד שלהם מוסלמי בעת שהם נלחמים באיסלאם ובנביא האיסלאם ?

איך העבד החבשי שלהם ילך בדרכו של הנביא החדש ?

"אומייה בן ח'לף", הפחית מחשיבות התאסלמותו של בילאל, הוא אמר כי "כשתלך השמש עם סיום היום ילך עימה האיסלאם של בילאל!

אולם, השמש הלכה והשאירה את בילאל מוסלמי, אפילו מוסלמי ביותר.

בילאל עמד בפני כל סוגי העינוי של אדונו, והגן על האיסלאם.

בילאל היה לדוגמה חשובה בהגנה על הדת החדשה, הוא הגיש לכולם מסר משמעותו, כי החופש לבחור את הדת שלו לא שווה כל הכסף של העולם, וגם כל הכאב.