העינוי נמשך, אולם הרצון חזק יותר

אדוניו מבני ח'לף- היו מוציאים אותו בשעות הצהרים, שבהם המדבר הופך לגיהנום מרוב החום של השמש, זורקים אותו על האדמה החמה ללא בגדים, ושמים על חזיהו אבן חם וכבד, כדי לחזור בו, אלא שבילאל סירב.

העינוי האלים הזה היה קורה בכל יום, אפילו הפך לסצינה יום יומית במכה, עד שהמענים הרגישו צער על העבד הזה מרוב העינוי. הם הסכימו ביניהם כי ישחררו אותו אם יגיד משהו טוב על האלילים שלהם, אפילו במילה אחת.

אלא שבילאל סירב להגות את המילה הזאות

הוא סירב להגות את המילה שבה היה יכול לקנות את חייו ...

היה יכול להגיד מילה אחת, אפילו בשקר ...

היה יכול להגיד את המילה הזו, מבלי לאבד את אימונתו

מבלי לאבד את הרצון שלו ואהבתו לאיסלאם

אפילו המילה הזו, בילאל סירב להגידה !  

כן סירב להגיד אף מילה טובה על האלילים !

או שיגיד מילה רעה על אללה ישתבח שמו או על האיסלאם ...

הוא התמיד בשיר שלו " אחד ויחיד "

אומרים לו: תגיד מה שאנו אומרים על האיסלאם !

יגיב להם בזלזול חריף ...

" הלשון שלי אינו מיטיב לדבר טוב על האלילים שלכם"

בילאל המשיך זמן רב מסרב להיענות להם, הם נהגו לקשור אותו בחבל מצווארו, ויסתובבו בו בכל רחבי מכה ... אבל הוא היה מתמיד בשירו הקדוש "אחד ויחיד ... אחד ויחיד "

בלילה היו נושאים ונותנים אותו: מחר תגיד משהו טוב על האלילים שלנו, תגיד ריבוני הוא " אללאת ואלעוזא" כדי נשחרר אותך, אנחנו עייפים מרוב העינוי שאתה סובל בכל יום, כאילו אנו המעונים ...

בילאל מזיז את ראשו ומגיב להם : " אחד ויחיד"

מתווך חדש יבוא, ויגיד לאדונו של בילאל: תן לי לדבר אליו, אני נשבע שהוא לא ייענה אחרי היום ...

הוא אחד ממנו ...

ואימו היא השפחה שלנו ...

והוא לא רוצה שכל השבטים ישפילו אותנו ויזלזלו בנו בגלל כניסתו לאיסלאם...

אולם, הפעם בילאל מסתכל לפניהם השקרים של הבכירים מקורייש שנושאים ונותנים איתו ... ואומר עם חיוך חביב: "אחד ויחיד"

ביום שאחרי לקחו אותו למדבר, והחלו בחלקו של בילאל מהעינוי .

"אבו בכר אלצדיק" הלך למקום של העינוי הזה ואמר לאדונו של בילאל: עד מתי יימשך העינוי הזה ?

האם אתם לא יראים את אללה ?

האם אתם הורגים איש כי אמר ריבוני הוא אללה ?

"אומייה בן ח'לף" מגיב לו : אתה עשית בו את זה ועליך להצילו ?

הנה אמר "אבו בכר": אני אשלם לך יותר ממחירו כדי שתשחרר אותו?

המלים של אבו בכר הצילו את אומייה יותר מהצלתם לבילאל ...

הוא שמח לשמוע את זה מאבו בכר ...

שמח שהאחריות על בילאל תעבור לאדם אחר כי סבל יותר בעינויו ...

על כן ראה אומייה כי מכירת בילאל היא עסקה מרוויחה .

השניים הסכימו לעסקה ... ואבו בכר שקנה אותו אמר בפומבי:

אני משחרר את בילאל מהעבדות ...

מאז היום הוא אדם חופשי ...

הנה אמר אומייה: אני נשבע כי אם הצגת דינר אחד לקנות אותו הייתי מוכר אותו לך ...

הנה הגיב אבו בכר: ואני נשבע כי אם ביקשת ממני מאה אלף דינרים בתמרה לו הייתי משלם לך !

לאחר מכן, אבו בכר ובילאל הלכו לנביא עליו השלום כדי לבשר לו על שחרור בילאל ... היום הזה היה כמו חג .