דת האסלאם שומרת על הנפש האינושית

-         להגן על הנפש האינושית מפני הריגה, לכן נגזר "הקצאץ" זאת אומרת להעניש את החוטא לפי חטאו בדיוק, ההורג נהרג, הפוגע באדם אחר נפגע באותה מידה. לכן צוותה דת האיסלאם על הריגת מי שהורג. אבל הריגה לא בזדונית ובטעות מחייבת לשלם פדיון וכופר – כלומר לשחרר עבד ומי שאינו מסוגל יכול לצום ששים ימים רצופים ומי שלא יוכל להאכיל ששים מסכנים, המטרה היא לשמור על חיי אינוש ולהרתיע מי שחושב על הריגה כי סופו להיהרג ודבר זה חל על כל גזירות האיסלאם והן מיועדות לשמור על חיי הבן אדם ועל זכויותיו, אללה אמר "בקצאץ יש לכם חיים, בעלי השכל הלוואי ותהיו יראי שמיים". (סורת הפרה :179).

האיסלאם לא הסתפק בעונש בחיים אלא ציין גם את היסורים בעולם האחרון המתבטאים בכעסו החזק של אללה ויסוריו. אללה יתעלה אמר: " מי שיהרוג בזדון אדם מאמין עונשו להישאר לנצח בגיהנום ועליו יכעס אללה שהכין לו יסורים נוראיים" (סורת הנשים :93).

השמירה על הבן אדם מפני הנפש הדוחפת את בעלה לחטאים וכדי לממש מטרה זו קרא האסלאם ל:

1- אסור להעמיד את הנפש בפני סכנות מוחשיות כי הנפש אינו נחלתו בלבד של הבן אדם אלא גם היא פקדון אלוהי לכן אסר האיסלאם את ההתאבדות, אללה יתעלה אמר " אל תתאבדו כי אללה היה רחום כלפיכם".(סורת הנשים :29).

2- להבטיח את הזכויות שאללה קבע, ולהימנע מלאסור עליה את מנעמי החיים כמו אוכל, משקה, לבוש ונישואין, אללה יתעלה אמר "תאמר מי שלל את הדברים היפים שאללה ברא לעבדיו ואת מנעמי הפרנסה". (סורת אלאעראף:32).

לפי האיסלאם אסור להזניח את הגוף אפילו למען הפולחן. לפי אנס בן מאלק " שלוש קבוצות הגיעו לבתיהן של בנות זוג הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום כדי לשאול על פולחנו של הנביא וכשעמדו על מבוקשם טענו כי גדול הוא המרחק ביננו לבין הנביא שנסלחו לו אשמותיו הקודמות והעתידיות. אחד מהם אמר אני מתפלל כל היום, שני אמר אני צם כל השנה ושלישי אמר אני מתרחק מהנשים ולא מתחתן, הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום בא ואמר " אתם שאמרתם מה שנאמר, הנה אני ירא השמיים הגדול ביותר אבל אני צם ושובר את הצום, מתפלל וישן, ומתחתן עם נשים ומי שמתרחק מתורתי אינו שייך לי". (מסופר על ידי בוכרי).