למה מוציאים להורג את מי שממיר את דת האיסלאם

1- המרת הדת היא תעמולה מסוכנת נגד האסלאם ופגיעה קשה במאמינים, והיא מונעת מאחרים מלחשוב על התאסלמות. הממיר את דת  האיסלאם כאילו הוא אומר כי התאסלם וניסה את האסלאם אבל הוא גילה כי זו היא דת לא טובה וכי דתו  הקודמת היתה יותר טוב וזה הוא נשק חמור בידי אויבי האיסלאם.

2- האיסלאם רוצה מהמתאסלם להאמין מתוך שכנוע ושקול  דעת ולאחר בדיקה וחקירה, ואילו השתכנע הרי זה בסדר ואם לא הכי האיסלאם רוצה לסתום את הגולל בפני המהסס והמתחכם.

3- האיסלאם אינו מתייחס להמרת דת האיסלאם כעניין אישי למרות שהיא נראית כך לכאורה, אבל האמת היא שלא מדובר בסטייה מהוראות האמונה האסלמית, ומדובר במרד פנימי, וזה הוא דבר בלתי מתקבל. ומי שמפיר סדר כללי וחותר לשנותו ולהסית נגדו בימים אלה נקלע לעונש יותר כבד מהוצאה להרוג כמו עינוי פיסי ונפשי המוביל למוות, או גירוש הפקעת רכוש, התרת דם ורדיפה ממושכת.

חשד חמישי

כשהאיסלאם אוסר על האישה המוסלמית להתחתן מלא מוסלמי הרי הדבר משמש הפרה לזכויות האדם ופגיעה בחופש האישי.

תגובה על חשד זה

הגיון האיסלאם בנושא זה אינו  נובע מעובדת הגבלת חופש הנישואין, אלא נובע בעיקר מהצורך לשמור על המשפחה מפני התפרקות דווקא אם הבעל לא יכבד את עיקרי אמונתה של האשה מכיוון שהאשה היא המרכיב הרגיש ביותר בתוך המשפחה.

בנידון זה יש לטפל בשלושה מקרים המסתעפים מנושא זה:

מקרה ראשון

נישואין המוסלמי מאשה שאינה מאמינה באללה אסורים באיסלאם כי אמונת המוסלמי לא תכבד בכלל את עיקרי אמנות האשה דבר שיעמיד את המשפחה בפני מצב של יריבות והתפרקות. והאיסלאם רואה בגירושין את הדבר הכשר השנוא ביותר בעיני אללה. לכן הגיוני הוא  הדבר שנישואים כאלה פסולים בעיני ההלכה.

מקרה שני

נישואי המוסלמי מאשה נוצרית או יהודית מותרים כי האיסלאם מכיר בשליחות ישוע עליו השלום, וגם מכיר בשליחותו של מושה עליו השלום, לכן אין פלא בכך שהאשה הנוצרית או היהודית השומרת על אמנותה לא תמצא בבעלה שום דבר מסליד ומשעמם כי המוסלמי מכבד את דתה ומכיר בנביא שלה. לכן לא ראה האיסלאם שום טוב למנוע נישואין כאלה.

מקרה שלישי

נישואי הלא מוסלמי, נוצרי או יהודי מאשה מוסלמית אסורים כי הבעל הנוצרי או היהודי אינו מכיר בשליחותו של הנביא מוחמד עליו השלום, דבר שיגרום לכך שהאשה תחוש מנוכרת באותה סביבה והמשפחה תתפרק.

חשד ששי

העבדות באיסלאם עומדת בסתירה עם קריאת האיסלאם לשוויון שעה שכל האנשים באו ממוצא אחד וזה משמש סתירה עם זכויות האדם.

תגובה על חשד זה

יש להבהיר ובקיצור כי השלמת האיסלאם עם העבדות נבעה מתנאים כלכליים וחברתיים הכרחיים מאוד כי החברה שבה צמחה דת האיסלאם סמכה בעיקר על העבדים שעסקו בחייה הכלכליים והחברתיים, ולא רק בחצי האי הערבי אלא גם שכיחה בדתות הקדומות, וכדי לחסל את מערכת העבדות השתמש האיסלאם בשיטה הדרגתית כפי שעשה עם היין, שלא נאסר בבת אחת אלא באופן הדרגתי. בשלב הראשון אמר אללה ישתבח שמו ויתעלה "שואלים אותך על היין וההימורים, תאמר בהם יש חטא גדול ותועלת לאנשים אבל החטא יותר גדול מהתועלת " (סורת הפרה:219).

ולאחר שהאנשים קבלו בחיוב את הרעיון אמר אללה יתעלה "מאמינים אל תיגשו לתפילה ואתם שיכורים כדי לדעת מה אתם אומרים".

וכשהשתרשה האמונה בלבבותיהם ירד האיסור המלא, אללה יתעלה אמר " היין, ההימורים והפסלים טמאה מעבודת השטן, תתרחקו ממנה אולי תצליחו".

אותו דבר עשה האיסלאם עם העבדות, הוא חתר ליבש את מעניינותיה בצורה נבונה בשל:

1- הוא פנה לשחרר את תחושת העבדים מבפנים ובמיוחד תחושת החולשה וחוסר היכולת, הוא הבטיח להם את כבודם והפך אותה להיות אחים שווים לאדוניהם – כי העבדות באיסלאם היא דבר ארעי וחולף, הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר " אלה הם אחיכם שאללה העמידם תחת רשותכם ומי שאחיו נמצא תחת רשותו חייב להאכיל אותו ממה אוכל ולהלבישו ממה לובש ואל תטילו עליהם מעל יכולתם ואם תטילו תעזרו להם" (צחיח אלבוכרי).

האיסלאם הבטיח לעבדים את זכותם לחיות חיים נורמליים, הנביא מוחמד עליו השלום אמר " מי שיסרס את עבדו נסרס אותו" (אלמוסתדרק).

גם יש להתייחס לעבדים בצורה נעימה ואינושית, אללה יתעלה אמר "תעבדו את אללה ואל תשתפו עמו דבר, ותטיבו עם ההורים, עם הקרובים, עם היתומים, עם השכן הקרוב ועם השכן הלא קרוב, עם החבר ועם עבדיכם, אללה אינו אוהב היהיר והשחצן" (סורת הנשים:36).

האיסלאם קרא גם לכבד את רגשותיהם של העבדים ולא להזכיר להם את מעמדם הנחות, הנביא מוחמד עליו השלום אמר "שלא יאמר אף אחד עבדי שפחתי אלא צעירי צעירתי" (אלבוכרי).

העבדות באיסלאם מתממקדות אך ורק בגוף ולא בשכל או במחשבה. לעבד יש זכות לשמור על אמונתו. האיסלאם הבליט את עיקרון השיוויון כשקבע כי העדיפות ניתנת על פי יראת השמיים. ודי להזכיר כי הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נתן לעבדו זייד להתחתן מהדודנית של הנביא זיינב בנת גחש, וגם מינה את זייד מפקד צבא שכלל בתוכו הרבה מחסידי הנביא מוחמד, לכן אין פלא שהאיסלאם השתמש בשתי דרכים כדי לחסל את העבדות מבלי לעורר בלבול וליצור בעיות ואיבות או ערעור במצב הכלכלי והחברתי.

דרך ראשונה

ליבש את מקורות העבדות שהיו רבים בגלל :

-המלחמות על כל סוגיהן ונפילת מספר רב של שבויים .

-חוסר יכולתו של האדם לפרוע את חובותיו ונהפך להיות עבד של בעל החוב.

-שלטון האבות שאפשר להם למכור את בניו ובנותיו.

-ויתור אישי על החירות, אחדים מכרו את עצמם תמורת כסף.

-הנפילה בשבי ומעשי הפיראטים.

-עונש על פשעים כמו רצח, גניבה וזונות, הפושע נענש ונהפך לעבד.

-ילדי העבדים אפילו אם האב אינו עבד.

אלה הם מקורות העבדות שהיו רבים לפני עליית שחר האיסלאם אבל הוא אסר אותם חוץ משני מקורות:

ראשית

השבויים שנפלו במלחמות לגיטמיות אבל השבויים לא נהפכים עבדים אוטומטית, אלא רק אלה שלא שוחררו כחסד או תמורת כופר, או תמורת שבויים מוסלמים. אללה יתעלה אמר " או כחסד או תמורת כופר עד שתסתיים המלחמה".

שנית

העבדות כתוצאה של ירושה, מדובר בעבד שנולד להורים עבדים. אבל הילד שנולד לאם שפחה ואב אדון הוא משתייך לאביו. ובמקרה זה נקראת השפחה: "אם הילד" ואסור למכור אותה או להעניק אותה כמתנה והיא משתחררת מייד לאחר מות אדונה.

דרך שניה

הרחבת ידיעת השחרור על ידי שחרור  מרצון, או שחרור עבד כעונש או שחרור בהתחיבות שנקראה בשם"מוכאתבה".

 ולאחר שהשחרור היה תלוי ברצון האדון נפתחו אופקים חדשים רבים:

-ככיפור לכמה פשעים כמו הריגה בטעות אללה אמר " אף מאמין אינו זכאי להרוג מאמין אלא בטעות ומי שהרג מאמין בטעות חייב לשחרר עבד ולשלם פיצוי להוריו והם יכולים לוותר". (הנשים :92).

-שחרור העבד נדרש גם למי שנשבע שלא יגיע באשתו ורואה בה אמא שלו. אללה אמר " ואלה שנשבעים על נשותיהם וחוזרים בהם חייבים לשחרר עבד לפני שיגעו כל אחד בשני, זאת היא עצה לכם ואללה יודע מה אתם עושים". (סורת אלמוגאדלה:3).

שחרור העבד נדרש גם למי ששיקר תחת שבועה, אללה אמר " אללה לא יתחשבן עמכם בשבועות הלא מכוונות אבל יתחשבן עמכם בשבועות המכוונות והכיפור הוא להאכיל עשרה מסכנים כפי שאתם מאכילים את בני משפחותיכם או לתת להם לבוש או לשחרר עבד ומי לא יכול חייב לצום שלושה ימים ככיפור לשבועותיכם ותשמרו על שבועותיכם" (סורת השולחן :89).

-שחרור העבד נחשב ככפירה לשכיבה עם אישה ביום רמדאן. אדם מוסלמי ניגש לנביא מוחמד עליו ברכה ושלום ואמר לו: אני אבוד, הנביא שאל :מה עשית? הוא אמר שכבתי עם אשתי ואני צם. הנביא שאל: תוכל לצום חודשים רצופים? אמר:לא. הנביא שאל: תוכל להאכיל ששים מסכנים"? אמר: לא. הנביא מוחמד עליו השלום שמר בשתיקה, והובאה לנביא קענה עם תמר. הנביא שאל: איפה השואל? אמר האיש הנני. הנביא אמר תקח את התמרים ותתרום בהם כצדקה האיש שאל: לביתי או לבית אשתי כי שני הבתים זקוקים יותר כל אחד מהשני. הנביא צחק עד שנתגלו השיניים שלו ואמר לך ותאכיל את בני משפחתך".

ומי שנגזרו עליו לשחרר עבד ואין לו עבד ויש לו כסף לרכוש עבד חייב היה לרכוש עבד ולשחררו.

-האיסלאם ראה בשחרור עבד מעשה טוב ביותר שבו יוכל המוסלמי להתקרב לאללה שאמר " לא פרץ את המכשול ומה אתה יודע על המכשול, שחרור עבד או האכלת אנשים ברעב" (סורת אלבלד:14-11).

-דברי הנביא מוחמד ומעשי ידיו היו מאיץ למתן חירות לעבדים ושחרורם, הוא אמר " מי שחרר עבד ישחרר אללה מאש כל האברים כמו אברי העבד" (צחיח מוסלם).

- (א.תדביר) שלפי ממליץ האדון על שחרור עבדו לאחר מותו, וחירותו העבד מובטחת אחרי מות אדונו. וכדי לשמור על זכות העבד אסר האיסלאם במקרה זה למכור את העבד. גם השפחה נהפכת לחופשית אחרי מות אדונה ואותו דבר חל גם על ילדיה שיוולדו אחר המלצת האדון.

-ההלכה קבעה כי שחרור העבדים הוא אחד מסעיפי הוצאת הזכאת, אללה יתעלה אמר "כספי הצדקה לעניים, למסכנים לעובדים באסיפתם, למאמינים הנחלשים, לעבדים, לשקועים בחובות ולמען שם אללה ולנוסעים ממרחקים,חובה מאללה ואללה יודע וחכם" (סורת התשובה:6).

-הרבצת העבד וסטירת לחייו ללא סיבה טובה היו סיבות טובות לשחרור העבד. הנביא מוחמד אמר " מי סטר את לחיי עבדו והיכה אותו כיפורו הוא לשחרר אותו" (צחיח מוסלם).

-"אלמוכתבה" פירושה שהעבד יגיע להסכם עם אדונו לרכוש את חירותו תמורת סכום של כסף ובמקרה והעבד ידרוש מאדונו להסכים על עיקרון השחרור חייב האדון להסכים ואז יהיה העבד זכאי לעבוד בכל מיני העבודות כדי לאסוף את שכר שחרורו. האיסלאם הרחיק לכת בכך וקרא למוסלמים לסייע לעבד כדי לקבל בחזרה את חירותו. אללה יתעלה אמר " אלה שרוצים שחרור שתסכימו להם אם תתוודאו שהם טובים, ותנו להם מכספי אללה שהביא לכם" (סורת האור :32).

ובקציור ניתן לומר כי האיסלאם לא הניח את יסודות העבדות אלא עשה את הכל כדי ליבש את מקורותיו ואת מעיינותיו.

משרד המשפטים בסעודייה ארגן בחודש צפר בשנת 1392 לספירה מוסלמית שלושה סימפוזיונים שבהם השתתף שר המשפטים הסעודי וכמה מדענים חוקרים מסעודייה ומן הצד האירופי השתתפו ארבעה פרופיסורים למשפט:

-שר החוץ לשעבר של איירלנד ומזכיר הוועדה האירופית המחוקקת.

-מזרחן נודע שמתמחה בלימודים אסלאמיים.

-פרופיסור למשפט ועורך כתב העת הבינ-לאומי לזכויות האדם היוצא לאור בצרפת.

-עורך דין מפורסם העובד בבית המשפט העליון בפריס.

במפגשים אלה הסבירו המדענים את מובן הדת בעיני המוסלמים ובעיני הלא מוסלמים והבחינו בין העקרונות הכלליים המוצקים בהלכה האסלאמית לבין פסקי הדין החלקיים והמפורטים וגילו כי ההלכה האסלמית שומרת על האינטרסים האמיתים של האנשים והבהירו כי מדיניות פלילת נבונה השומרת על ביטחון השותפים האירופיים הביעו התרשמות עמוקה לגבי ההסברים על ההלכה האסלמית וזכויות האדם.

ראש המשלחת האירופית מק ברייד אמר " מפה, מאותה ארץ אסלאמית יש להודיע על זכויות האדם ולא מארץ אחרת . על חוקרי האיסלאם להבליט עובדות נסתרות אלה בפני דעת הקהל הכלל עולמית, שחוסר הידיעה הוא אשר גרם לעיוות שם האיסלאם, המוסלמים והמשטר האיסלמי.