כסף אבוד

ההלכה גיבשה שיטות להגן על כסף ציבורי ועל כסף פרטי. יש לשמור על הכסף אפילו אם זה כסף אבוד. כסף אבוד זה אינו מזכותו של מי מצא אותו. וכדי לשמור על הרכוש קבעה ההלכה עיקרונות לכסף אבוד ולחיות תועות. הכסף שבעליו איבדו נקרא כסף אבוד והחיה או הבהמה שבעליה איבדו נקראת חיה תועה.

האיסלאם חייב לקחת את הכסף האבוד למקום בטוח כדי לשמור על נכסי האנשים וגם לחפש אחר בעליהם  אם זה אפשרי. הנביא מוחמד נשאל על הנכס האבוד הוא אמר " שתדע את כל הפרטים שלו ותמתין שנה אם בעליו הגיעו תן, ואם לא הוא שלך". האיש שאל ומה על הצאן התועה, הנביא מוחמד עליו בירכה ושלום אמר " הוא לך או לאחיך או לזאב", האיש שאל: ומה על הגמל התועה? הנביא עליו ברכה ושלום אמר "מה לך עם הגמל, יש לו משקה, יש לו אוכל עד שהוא נתקל בבעליו". (בוכרי).

ובקשר לסוגי אוכל שונים יש לאכול. אנס ירצהו אללה אמר כי הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום עבר על פני תמר אחד אז אמר " לולא שאני חושש שתמר זה הוא צדקה הייתי  אוכל אותו" מוסלם.

ובקשר לדברים הפשוטים האבודים הותר למוסלמים להפיק תועלת מהם. גאבר בן עבדוללה אמר כי הנביא מוחמד הרשה לנו לקחת  מקל, שוט חבל ועוד.  

הח'ליף עלי בן אבי טאלב פנה לנביא מוחמד ואמר: מצאתי דינאר בשוק, הנביא אמר תציג אותו בפני שלושה אנשים אם יכירו אותו תוכל לקחת לעצמך".

לאדם שמצא כסף או נכס אבוד זכות להתאבד בו בשם בעליו או להפיק תועלת ממנו בתום שנה. אווס אבן כעב אמר: מצאתי צרור ובו מאה דינארים פניתי לנביא מוחמד שאמר תציג אותו בפני אנשים למשך שנה ", וכך עשיתי ולאחר מכן פנו לנביא שאמר תוכל לנצל  אותו" (בוכרי).