חשדות כלפי זכויות האדם באיסלאם

חשדות כלפי זכויות האדם באיסלאם 

חשד ראשון 

ההלכה האיסלמית שהורדה על הנביא מוחמד עליו השלום לפני ארבע עשרה מאות בשנים, נראית מגבילה לזכויות האדם ונראית קפואה ואינה מתפתחת להתיישר עם ההתקדמות התרבותית והסיבליזציונית שחלה בעולם.

תגובה על חשד זה 

דת האיסלאם שונה מדתות שמיימיות אחרות שלבשו אופי דתי ורוחני וסידרו את הקשר בין האדם לבין אלוהיו. ההלכה האסלמית היא הלכה של דת ושל חיים. היא מסדרת את הקשר בין  האדם לבין בני החברה, ואפילו בין בני החברה לבין העמים השונים. ההלכה האיסלמית לא הוגבלה בתקופת זמן מסויימת או בקבוצת אנשים מוגדרת היא מיועדת לכל העתים ולכל האנשים. אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר "לא שלחנו אותך אלא רחמנות לכל העולמות" (סורת הנביאים :107).

מי שמתייחס להלכה האסלמית יגלה שני צדדים: 

1- הצד הראשון שמסדר את הקשר בין האדם לבין בוראו כולל אמונה, פולחן, מצוות ועוד, ואלה הן דברים קבועים ומוגדרים שאינם ניתנים לוויכוח ולמחשבה בכל עת בכל מקום ובצל כל תנאי. זה מה שנקרא מוסכמות.

2- הצד השני הוא אשר מסדר את הקשר בין האנשים לבין עצמם בכל הקשור לענייני חייהם וקשריהם עם החברות השונות. גזירות אלה באו כוללניות מקיפות ובלתי מפורטות, כך שהן ניתנות לפתוח באמצעות מחשבה צלולה כדי לממש את אינטרסי החברה והאנשים בכל עת ובכל מקום כדי להתיישר עם התפתחות החברה, דוגמת עיקרון "השורה" (התייעצות) שנזכר באופן כללי ללא פירוט וללא הגדרת דרכי ישומו. כך נפתחת הדלת בפני הרהור, שבירת המוח ומחשבה צלולה. עובדה זו מבליטה ביתר שאת את האוניברסליות של ההלכה האיסלמית והתאמתה לכל עת ולכל מקום.

חשד שני  

מי שאינם מודעים למהות האיסלאם או קבלו מידע מיריביו של האיסלאם טוענים שההלכה האסלמית פוגעת בזכויות העדות הלא מוסלמית ואינה מתחשבת במשקלן, וזה עומד בסתירה מוחלטת עם זכויות האדם המבטיחות חופש פולחן.

תגובה על חשד זה  

עמדתה של ההלכה האיסלמית כלפי בני הדתות האחרות ברורה היא וחד משמעית. מתוך פסוקי הקוראן ואמרות הנביא מתברר כי חופש הפולחן בחברה האיסלמית מובטח לכל ואין כפיה דתית.

אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר בספרו הנשגב " אילו רצה אלוהיך כל מי שעל פני הארץ יאמינו, האם אתה תכריח את האנשים להיות מאמינים" (סורת יונס: 99).

מותר להיות בקשר עמם, לאכול ממאכליהם אפילו הנישואין מבנות בעל הספר מותרים על אף שהאיסלאם מקפיד מאוד על הקמת משפחה תקינה, אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר "מאכלי בעלי הספר מותר לכם ומאכלכם מותרים להם וגם הנשים המאמינות והנשים הטובות מבנות בעלי הספר" (סורת השולחן :5).

אללה אמר עוד "אללה לא אוסר עליכם להיות טובים וצודקים עם אלה שלא נלחמו בכם ולא הוציאו אותכם מבתיכם, אללה אוהב את הצודקים" (סורת אלמומתחינה:8).

אבל מי שעומדים נגדו יש להם גזירות אחרות, אללה יתעלה אמר "אללה אוסר עליכם לסגת בפני אלה שנלחמו בכם בדת והוציאו אותכם מבתיכם וסייעו להוצאתכם, ומי שיסוגו בפניהם הם המקפחים" (סורת אלמומתחינה:9).

האיסלאם הרחיק לכת עוד והתיר למוסלמים לנהל ויכוח דתי וצווה עליהם להיות דבקים בכללי הויכוח עם האחרים ובמיוחד מבני הדתות האחרות, אם אכן המטרה היא לעמוד על האמת במלואה, אללה יתעלה אמר " אל תתווכחו עם בעלי הספר אלא בלשון טובה ביותר" (סורת העכביש:46).

אללה מדבר בלשון הנביא מוחמד ואומר לבעלי הדתות האחרות "האם ראיתם מה שאתם עובדים ומה בראו בארץ, או בשמיים, תנו לי ספר המדבר על זה או עדות על כך אם אתם צודקים" (סורת אלאחקאף:4).

גם ניתן להביא את עדותו של חוקר נוצרי אירופי בשם מר תומאס ארנואד בספרו ההטפה למען האיסלאם עמוד 48 הוא אומר " ניתן לשפוט לפי קשרי החיבה שהיו בין הנוצרים והמוסלמים, מכיוון שהכוח לא היה גורם מכריע בהתאסלמות האנשים ומוחמד עצמו כרת ברית עם כמה שבטים נוצריים ונטל על שכמו את המשימה להגן עליהם והבטיח להם את חופש הפולחן ונתן לאנשי הכניסייה ליהנות מזכויותיהם ומהשפעתם בבטחון.

חשד שלישי  

ביצוע העונשים כולל בתוכו אכזריות ברבריות ופגיעה בזכויות האדם.

תגובה על חשד זה  

קודם כל יש לציין כי העבירות והפשעים באיסלאם מחולקים לשני חלקים:

1- פשעים שהעונש עליהם נקבע באופן הלכתי (הריגה, זנות, גניבה, שכרון, השמצה, הקפוח, הימנעות מתשלום הזכאת וגם הלחימה).

2- פשעים שאין להם עונש מוגדר והשופט הוא הקובע את העונש בהתאם לטובת הכלל.

גם הפשעים מהחלק הראשון מחולקים לשנים:

-         פשעים בעלי אופי אישי כמו (הריגה, התקפה נגד אדם או השמצה וטענת זנות) העונש עליהם ניתן להקלה באם התובע ויתר על זכותו ואז יכול להטיל עונש קל.

-         פשעים נגד הוראות אללה כמו שתיית יין, זנות וגניבה, העונש עליהם אינו מתבטל באם נודע לשופט או למושל עליהם, אבל אם לא הביעו לידיעתו אז מוטב לחפות עליהם דווקא אם המבצע אינו סדרתי.

גם יש להבליט כמה נקודות בקשר לישום עונשים: 

1- העונש מוטל אך ורק על אדם שפוי

2- העונש מתבטל אם יש חשד לטובת הנתבע, הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר "תרחיקו את העונשים מהמוסלמים ככל האפשר, ואם תמצאו למוסלמי מוצא שחררו אותו, כי טוב לשפוט לטעות בסליחה מלטעות בענישה".

3- העונש מוטל על הפשיעה נגד חמשת הצרכים.

4- פשעים אלה מוכחים בהודאה מפורשת וניתן לבטל את העונש עליהם עם נוכחות עדים צודקים ועדות הנשים בלתי מקובלת.

המטרה העומדת מאחורי ביצוע עונשים כאלה היא הרתעת אנשים והפחדה מפני כל מעשה או דברים היכולים לפגוע בחברה ובזכויות האזרחים לכן אפשר לומר כי עונשים אלה משמשים חומת מגן לשמירה על זכויות אלה. אללה אמר " בעלי השכל יש לכם חיים בקצאץ" (סורת הפרה :179).

ובנוסף לאזהרותיו מביצוע פשעים והפחדת מי שינסה לבצעם, מפני הסיורים בעולם האחרון, האיסלאם לא הזניח את העונש החומרי נגד המורדים בהוראותיו כי יש אנשים שמוטב להתיחס אליהם ביד חזקה כדי להרתיעם ולמנוע מהם מלבצע פשעים הפוגעים בהם עצמם וגם בחברה. לכן האיסלאם קבע עונש המתאים לחומרת הפשע. הוא קבע קצאץ "הריגה" למי שהורג עם כוונה תחילה. אללה אומר " מאמינים נגזרה עליכם הריגת ההורגים" (סורת הפרה :178).

העונש מתבטל אם הורי וקרובי ההרוג יוותרו על זכותם. אללה יתעלה אמר " ומי שאחיו ויתר לו חייב להתנהג באופן טוב ולפצות אותו טוב" (סורת הפרה:178).

-להריגה בטעות נקבעו תשלום עם כופר. אללה אמר " אסור על המאמין להרוג מאמין אלא בטעות ומי שהרג בטעות חייב לשחרר אדם מאמין ותשלום להורי ההרוג, אלא אם כן יוותרו. ואילו היה ההרוג מאמין מקרב אויביכם יש לשחרר אדם מאמין ואילו היה ההרוג מקרב אנשים שכרתו עמכם ברית יש לשלם תשלום להוריו ולשחרר אדם מאמין ומי שלא ימצא חייב לצום חודשיים רצופים כאות חזרה בתשובה ואללה היה יודע וחכם" (סורת הנשים:92).

וקבעו כריתה כעונש לגונב, אללה יתעלה אמר בספרו הנשגב " יש לכרות את ידם של הגונב והגונבת כעונש על פשעים כהתנכלות מטעם אללה ואללה יקר וחכם" (סורת השולחן :38).

כריתת היד מתבצעת בצל תנאים וכללים מסויימים:

1- הכסף הגנוב חייב להסתכם במימד הקבוע.

2- הכסף הגנוב חייב להיות מאוחסן היטב.

3- אין לכרות את יד הגונב אם קיים חשד שהוא גנב מחמת רעב או צורך חיוני הכרחי.

פשע הגניבה הוא פשע מסוכן הפוגע בחברה ומאיים על כספיהם וכבודם של האנשים ומונע מהם מליהנות מבטחון ורווחה שהאיסלאם רוצה לממשם לבני החברה. הגונב יכול גם להרוג  את מי שיתקל בו בשעת הגניבה. לכן פשע זה מחייב עונש כבד שיכול לחסל את הגניבה, ואם יודע לגונב כי ידו תיכרת הוא יחדול לגנוב.

לפשע  השוד והפחדת אנשים באיום בנשק נגזר עונש מוות, אללה אמר " עונשים של הנלחמים באללה ובשליחו ומשחיתים את האדמה הוא הריגה, צליבה, כריתת ידיהם או רגליהם בהצלבה או הגלייה מן הארץ ולהם בושה בחיים ויסורים נוראיים בעולם האחרון חוץ מאלה שחזרו בתשובה לפני העמדה לדין ותדעו שאללה סלחן ורחום" (סורת השולחן:33).

העונש מוטל לפי חומרת הפשע. אבן עבאס אמר " השודד שהורג, וגונב הכסף נצלב, ואילו הרג מבלי לשדוד כסף נהרג, ואם לקח כסף מבלי להרוג ייכרתו רגליו וידיו בהצלבה " (סונן אלביהקי).

הפגיעה בכבוד כולל השמצה, העונש שלה היא הלקאה, אללה יתעלה אמר " מי שמשמיצים נשים מכובדות ולא הביא ארבעה עדים, יש להלקותם שמונים פעם".

מטרת האיסלאם מהחמרת עונש זה היא לשמור על הכבוד ועל המוסר ולמנוע את הלשונות מלהשמיץ אנשים ללא הוכחה.

ואין זו סוד שהשמצה כזו פוגעת מורלית באנשים ודוחפת אנשים לדבר עליהם באופן שלילי דבר המוליד שנאה ואיבה בקרב בני החברה.

לכן הוטל עונש כבד ומרתיע זה כדי לשמור על זכויות האנשים ועל שלומם. העונש אינו מצטמצם אך ורק בענישה הגופנית אלא גם יש ענישה מורלית כי המשמיץ והמלשין נפסל מהשמעת עדות. אלא אם כן חזר בתשובה באופן מלא. לכן אללה יתעלה אמר " מי שמשמיצים נשים מכובדות ולא הביאו ארבעה עדים יש להלקותם שמונים פעם ולא לקבל מהם עדות, אלה הם הסוטים חוץ מאלה שחזרו בתשובה והטיבו לעשות כי אללה סלחן ורחום" (סורת האור : 4 )

אבל הזונים הנשויים יש להענישם ברגימה, ועונש זה נגזר גם ביהדות ובנצרות. עונש זה מבוצע בהלכה האיסלמית לפי תנאיים מחמירים, ובשני מקרים:

1- מקרה ראשון של הודאה פומבית ארבע פעמים רצופות בארבע ישיבות, ובכל פעם מראה להם השופט את חומרת ההודאה ומנסה להניאם מהודאה מפורשת על ידי הזכרת סתם נשיקות, מישושים וחביוקים כדי להשאיר בפני הזונים את הדלת פתוחה כדי לחזור בהם מהודאתם. מפי אבן עבאס נאמר כי מאעז אבן מאלק פנה לנביא והודה לו בזנות. הנביא אמר "אולי נישקת, פזלת והסתכלת" מאז ניגש מצד שני ואמר זניתי, הוא חזר על דבריו ארבע פעמים אז צווה הנביא לרגום אותו, וכחש כאב מאבני הרגימה ברח, הודיעו לנביא על בריחתו אז אמר הנביא" שתוותרו עליו".  (צחיח אבן חייאן).

2- מקרה שני שיעימדו עליהם ארבעה עדים כשרים כי הם ראו מגע מיני ישיר (כלומר הכנסה מלאה). תנאי זה לא מתממש אלא בצל הודאה מפורשת של הזונים בפני עדים רבים, גם העונש אינו מתבצע אם קיים חשד כל שהוא.

פשע הזנות אינו עניין אישי בלבד של הזונים אלא זו היא פגיעה בזכויות החברה וזכויות בני החברה וזאת על רקע ההשלכות שלו, בין היתר:

1-התפשטות העוולה וההתפרקות המוסרית שגורמות להתפשטות מחלות מסוכנות הפוגעות באנשים חפים מפשע. הנביא מוחמד אמר "מהגרים, חמשה מפגעים, שלא תלקו בהם, חס וחלילה, אילו נתגלתה הזנות בקרב אנשים והצהירו עליה יתפשטו בהם הכולרה ועוד כאבים שלא נודעו בעמים קודמים, ואילו גרעו מהמדדים והמשקלים, הם נתקלים בשנים קשות ובקיפוח השלטון, ואילו מנעו את "הזכאת" יירדו להם גשמים ולולא בעלי החיים לא יירדו להם גשמים בכלל. ואילו  הפירו את הברית עם אללה ועם נביאו, אויבים מבחוץ יתקיפו אותם וישדדו את רכושם ואם תתפרץ לא שפטו בהתאם לקוראן תתפרץ האיבה והשנאה ביניהם".

2- ערבוב היחוסים בחברה, האיש לא יידע מי  אותו  אבא ומי הוא אמא ויתכן שייחסו אותו לאיש אחר, ובכן הזכאים לירושה לא יוודעו, ואל יידע איש שמי הוא יתחתן עם אשה שאינה מותרת לו.

3- יהיו הרבה ילדים שאינם נהנים מחמלת ורחמנות ההורים, ואינם מיוחסים לאף משפחה דבר שמביא ליצירת מחלות נפש מסוכנות שיגרמו לסטיית ילדים אלה מהדרך הישרה, דבר זה ישתקף גם בחברה כי האבהות והאמהות הן בבחינת חממה ומולדת שאליה יכולים הבנים והילדים לפנות וליהנות מבטחון שלווה ובטיחות.

-עונשים של שותי יין ומתמכרים לסמים הוא הלקאה, כי האדם אינו חופשי לאכול ולשתות מה שהוא רוצה, יש מאכלים אסורים כמו חיה מתה, בשר חזיר , ומי שנשחט שלא על שם אללה לעבירה כזו אין עונש קבוע. ומי שעובר חייב לחזור בתשובה אבל אם

ועשה זאת בפומבי חייב השופט להעניש אותו לפי הערכתו, ויש גם משקאות חריפים. היין שנזקיו אינם מוגבלים למתמכר אלא פוגעים גם בחברה (לכן נקרא בשם אם כל רעה", נקבע לו עונש מסויים והוא הלקאה כדי למנוע התפשטות תופעת ההתמכרות. כי האיסלאם חותר לשמור על השכל ועל הרגש האינושי מפני כל מה שישפיע עליהם ויפגע בתפקודם. להתמכרות השפעות שליליות בין היתר "

- הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר " תתרחקו מאם כל רעה, כי קרה שאיש עבד את אללה והתנזר מאנשים, אישה אחת שלחה לו כדי לבוא וכשבא אמרה רוצים ממך שתעיד, הוא נכנס לבית, האישה סגרה את הדלת וככל שנכנס לעוד חדר סגרה את הדלת מאחוריו עד שניגש לאשה טובה יושבת ולידה תינוק וכלי מלא יין, האשה אמרה לו לא הזמנתי אותך כדי להעיד אלא להרוג את התינוק הזה או לשכוב עמי או לשתות כוס של יין ואם תסרב אני אצעק וכל האנשים יידעו שהייתי עמי. וכשנודע לו שאין מנוס אמר תני לי כוס יין. הוא שתה ובקש עוד והיא השקתה אותו עד ששכב עמה והרג את התינוק, תתרחקו מהיין כי אני נשבע שהתמכרות ואמונה אינן מתלכדות בלבו של אדם וכל אחת מהן מנסה להוציא את זולתה" (צחיח אבן באן).

המתמכר למשקאות חריפים ולסמים חודל להיות חבר פעיל ונהפך להיות נטל על החברה והוא יכול להשתמש בכל האמצעים כדי להשיג את מחירם בדרכים לא כשרות כמו גניבה .

-למשקאות החריפים ולסמים יש נזקים בריאותיים מסוכנים, ומדעי הרפואה הבליטו עובדה כזו.

-בזבוז הכסף והזמן בדברים שאינם מועילים ומזיקים לכל בר דעת.

-החברה נשללת אפשרות ניצול כוחותיהם ומוחותיהם של המתמכרים דבר שפוגע בזכויות  החברה.

-ההתמכרות פוגעת בכבודו ובמעמדו של האדם ומעמידה אותו במצב נחות וירוד עד כדי השפלה. וזה דבר בלתי מקובל באיסלאם .

-ההלכה האסלמית קבעה עיקרון הלכתי כללי לקביעת העונשים, אללה אמר :"גמולה של כל טעות טעות דומה" (סורת אשורא:21).

אללה יתעלה אמר עוד " אם תוענשו תענישו כפי שהוענשתם" (סורת הדבורה:126).

האיסלאם לא חייב ישומם של עונשים אלה והשאיר את הדלת פתוחה בפני הסליחה, בקשר לזכויות האישיות אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר בספרו הנשגב " שינחמו ויסלחו" (סורת האור :22).

אללה יתעלה אמר עוד " ומי שניחם וסלח יקבל שכרו מאללה" (סורת א.שורא:20), וכשהאסלאם פוסק עונשים כאלה אין הכוונה לאלימות המופגנת אלא היא לשמור על זכויות האנשים להפיח בטחון ושלווה בחברה ולהרתיע את כל מי שיחשוב על פגיעה בבטחון ויציבות החברה, אילו ידע ההורג שהוא ייהרג הוא יירתע מלבצע את הפשע שלו, אללה צדק כשאמר " יש לכם חיים בקצאץ בעלי השכל" (סורת הפרה :179).

אולי יטען מי שהוא שעונשים אלה קשים במיוחד, אבל הכל תמימי דעים כי מדובר בפשעים בעלי נזקים על האזרחים ועל החברה.

יש להתמודד עמם ולהטיל עונשים על מבצעיהם אבל המחלוקת יכולה להתמקד בסוג העונש וכל אדם יכול לשאול את עצמו האם עונשים כאלה מועילים למגור הפשיעה או לצמצומה?

העונשים האסלמים יכולים להיראות כקשים בעיני מי שיסתכל עליהם באופן שטחני, אבל אלה הם עונשים הוגנים, ריאליסטיים והגיוניים לצמצום הפשיעה ומגורה. ההגיון הפשוט מחייב להתחשב בזכויות האנשים הנפגעים לפני שנתחשב בחמלה על הפושע, את האבר המושחת יש לכרות כדי לשמור על שאר אברי הגוף, והגוף יהיה מוכן לוותר על האבר המנוון כדי לשמור על השאר. מי ששואב מידע מאויבי האיסלאם והעויינים אותו הוא אשר מתאר לעצמו כי החברה האסלמית מבוססת על אכזריות וברבריות ואהבת שפיכת הדם, ועל האנשים פגועים,  בגלל שאחד נכרתו ידו ואחד נרגם ואחר הולקה, הם חושבים שעונשים אלה מיושמים יומן ולילה, ודי להצביע על כך כי לאורך ההיסטוריה האיסלמית לא בוצע עונש הרגימה אלא פעמיים או שלוש לפי בקשת החוטאים כדי לטהר את עצמם ואת רוחם מלכלוך הפשע. אותו דבר חל גם על שאר העונשים.

חשד רביעי  

ישום עונש החוזרים לכפירה כולל הפרה לזכויות האדם המבטיחות חופש פולחן וסותרת את דברי אללה: " אין כפייה בדת" (סורת הפרה :256).

תגובה על חשד זה  

ההלכה קבעה את עונש המוות על הממיר את דתו האסלמית. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר " אסור להתיר את דמו של מוסלמי שהעיד כי אין אלוה מבלעדי אללה וכי אני נביא אללה, אלא בשלושה מקרים: הזונה הנשוי, ונפש תחת נפש, והממיר את דת האיסלאם ונפרד מהעדה".

הנביא מוחמד עליו השלום אמר עוד" מי שהמיר את דתו תוציאו אותו להורג" (צחיח אלבוכרי).

עם זאת יש להתחשב בשתי נקודות חשובות :

1- הוצאה להורג היא עונש של הממיר את דתו ומפגין את זה וקורא להפרת הוראת האיסלאם, המרת הדת פה היא מרד פנימי אבל מי שהמיר את דתו בסוד אז אללה היודע את מטמוני הנפש הוא אשר יחרוץ את גורלו.

הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר " צוויתי ללחום באנשים כדי לשמור שאין אלוה חוץ מאללה, ומי שאמר זאת על עצמו ועל כספו, ואללה יתחשב עמו" (צחיח אלבוכרי).

2- יש לייעץ למי שממיר את דתו שלוש פעמים בנוכחותם של גדולי המדענים, ואם יחזור בו מהמרת דתו בסדר ואם יתעקש יוצא להורג כדי להגן על החברה מסכנתו. המרת דת האיסלאם היא בזוי לדת ולהוראותיה שההלכה אינה משלימה עמה וההלכה מתייחסת אליה כיותר חמורה מכפירה, אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר בספרו הנשגב " אלה שהאמינו וכפרו, והאמינו וכפרו והחמירו את כפירתם לא יסלח להם אללה ולא ידריכם לטוב" (סורת הנשים :137).