אני האבן השחורה

אני האבן השחורה

אני אבן

אבל יש הבדל ברור ביני לבין האבנים שאתם בונים בהם את הבתים, בתי הספר והמפעלים .

אני אבן כל כך יקרה .... יקרה יותר מהפנינות, יקרה ממרגליות, יקרה יותר מאבני אודם, וגם יקרה יותר מאלמוג .. אני אבן אין לי תקדים .

אני אבן עתיקה ומקודשת. יש לי מקום באל- כעבּה, בית המקדש שבנה הנביא אברהם עליו ברכה ושלום ובנו ישמעאל .... אני האבן השחורה הניצבת בכּעבּה .

כשחידש העם במיכה את בניית אל-כעבּה, כל השבטים השתתפו בפעולת השיקום, אולם כשסיימו את הבנייה נחלקו ביניהם על זה שיחזיר אותי למקום שלי ... זה היה כבוד לכל השבטים .  

הם נחלקו ביניהם להשיג את הכבוד הזה, הם היו מוכנים להילחם זה בזה כדי להשיג את הכבוד של החזרתי למקומי באל-כעבּה .

החמירה המחלוקת, והקולות הורמו, והחילו כולם במסע של הכנה למלחמה בין השבטים להיאבק על מנת לא לפספס את הכבוד של הצבתי במקום שלי .

נראה הדבר שלא יוכלו להגיע להסכם ביניהם. אני הרגשתי את האיום הבא ומתקרב. התפללתי לאללה שיגיעו להסכם כי אנחנו באל-כעבּה, ביתו הקדוש של אללה, בית השלום והבטחון.

פתאום, עלה קולו של איש שפוי:

הוי אנשים .. בני עמי .. מה תשיגו ממחלוקת זו? האם זה טוב שתילחמו זה בזה בבית הקדוש?!

הם השיבו : האם יש לך פתרון?

הוא ענה: כן יש לי פתרון : מה תגידו אם נחכה לאיש הראשון שייכנס לכאן ונשמע את דעתו בעניין הזה ונקבל את הדין שלו ?!

כולם שיבחו את הרעיון ואישרו אותו, ונרגעו הקולות, שררה דממה, כולם חיכו לבא הראשון וקיוו שיהיה הוגן ונבון, והתפללו שיוכל למצוא פתרון שישביע את רצונם של כל השבטים. כפשרה הם החליטו להפקיד את העניין בידי הגורלוחיכו לאדם הראשון שייכנס לשער המתחם.

אחרי שעה קלה, עלה הקול עוד פעם : הנה מישהו בא !

כולם פנו לכיוון שאליו רמז בעל הקול, גם אני פניתי. הבא התקרב יותר ... הם זיהו אותו, ואמרו בנוח  "הוא מוחמד בן עבדוללה".

מהשער נכנס מוחמד בן עבדוללה, שעדיין לא היה נביא באותה תקופה,אך היה מוכר להם בכינוי  "אל-אמין" (האמין בערבית, מי שראוי לסמוך עליו)ראשי השבטים שמחו למראהו והסכימו שהוא ישפוט ביניהם.

מוחמד עליו השלום הציע להביא יריעת בד שעליה יניחו את האבן השחורהוכל אחד מראשי השבטים יתפוס באחת הקצוות של היריעה.

וכך הם נשאו כולם ביחד את האבן השחורהומוחמד עליו בירכת אללה ושלום הוא זה שלבסוף הניח אותה במקומה.

אחר כך הם נדהמו לרעיון הכי טוב, ושאלו את עצמם: איך לא הצליחו להמציא רעיון כזה , למרות שהם ראשי השבטים. בסופו של הדבר הם נרגעו בגלל הרעיון הזה .  

ובכך נשאו אותי כל ראשי השבטים עד הניחוני במקום שלי, ופגו המתיחות ששררו בגלל החזרתי למקום שלי .

מאז היום הזה אני במקום שלי בכעבּה בני מיכה רואים אותי, העולים לרגל רואים אותי, ואני מזכיר להם את האירוע הזה שמעיד על חוכמתו וגאוניותו של מוחמד אפילו לפני התגלות האיסלאם .