האישה שהוכפשה ואיבדה את חיבתו של בעלה למשך &#

האישה שהוכפשה ואיבדה את חיבתו של בעלה למשך חודש

"אני נשבעת באללה, אני לא אלך אליו ואני לא אשבח אף אחד פרט לאללה- ישתבח ויתעלה. כי הוא היחיד שהוכיח את חפותי"

מקרה מעורר השראה נוסף הוא המקרה אשר קרה בחייה של הגברת עאישה ירציה אללה, והיווה מבחן קשה מאוד בעבורה. זהו מקרה האִיפְק (ההכפשה) שבו למשך חודש שלם התרוצצו שמועות באל-מדינה על חוסר צניעותה לכאורה. השמועות הללו הופצו על ידי הצבועים (סורת האור, פסוק 11 והלאה) והשפיעו על כל המוסלמים בעיר. כתוצאה מכך גם הנביא מוחמד הסתגר ממנה רגשית. בהמשך היא נהייתה חולה וההתגלות האלוהית למוחמד עליו שלום וברכה נעצרה למשך חודש שלם. אכן זו הייתה שעת מבחן לכל הקהילה המוסלמית.

במשך הזמן הזה, עאישה חשה את האדישות של בעלה כלפיה, והיא בקשה ממנו ללכת לבית הוריה. היא שהתה שם רוב הזמן בעודה בוכה מצער ומחוסר אונים. ורק אישה שבאמת שומרת על הכבוד והצניעות שלה, יכולה לדמיין באיזה קושי הייתה נתונה באותו הזמן, האישה הצעירה של נביא האיסלאם. להיות מואשמת בפשע שהיא לא ביצעה (וזכרו כי ההשלכות של ניאוף לאשת נביא, חמורות יותר בהשוואה לנשים אחרות), להיות מרוחקת מבעלה האהוב ולהיות מושא לרכילות של כל בני העיר למשך חודש – אכן מבחן עצום.

אך עצום לא פחות, היה כוחה הפנימי שנבע ממנה בנסיבות שאליהן נקלעה… ואלה הם פרטי המקרה כפי שתועדו מפיה:

באותו היום, המשכתי לבכות בצורה כל כך עזה, עד שדמעותיי לא פסקו ולא הצלחתי לישון בכלל. הורי חשבו שהכבד שלי יתפוצץ מרוב כל הבכי. בעודם יושבים לצידי ואני בוכה, אישה מהאַנְסָר ("העוזרים" – כינוי למוסלמים שמקורם באל-מדינה) ביקשה רשות להיכנס ולראות אותי. הרשתי לה להיכנס והיא ישבה לצידי ובכתה עימי. בעודנו במצב הזה, שליחו של אללה נכנס, בירך אותנו לשלום והתיישב. הוא לא ישב עימי מאז שהחלו השמועות, וחודש שלם עבר מבלי שאף התגלות ירדה אליו כדי לחשוף את המקרה שלי. שליחו של אללה קרא את התַשַהֻוד כאשר הוא התיישב ואמר-

" הוי עאישה, נאמר לי כך וכך עלייך. ואם חפה מפשע את, אז אללה יחשוף את חפותך. אך אם ביצעת חטא, בקשי מחילה מאללה וחזרי אליו בתשובה. שכן אם העבד מכיר בחטאו וחוזר בתשובה, אללה מקבל את כפרתו'.

כאשר שליחו של אללה סיים את מה שהיה לו לומר, דמעותיי נפסקו לגמרי וכבר לא הרגשתי אפילו טיפה אחת. ואז פניתי לאבי ואמרתי, 'ענה לשליחו של אללה בשמי'. והוא אמר, 'אינני יודע מה עליי לומר לשליחו של אללה'. ואז פניתי לאימי ואמרתי, 'עני לשליחו של אללה בשמי'. והיא אמרה, 'אינני יודעת מה עליי לומר לשליחו של אללה'.

ולמרות שהייתי ילדה צעירה שעוד לא שיננה הרבה מהקוראן, אמרתי: 'אני נשבעת באללה, אני יודעת ששמעתם כל כך הרבה מהסיפור הזה עד אשר הוא נשתל בראשכם ואתם מאמינים בו. וכעת, אם אומר לכם שאני חפה מפשע – ואללה יודע שאני חפה מפשע – לא תאמינו בי; אך אם אודה לכם במשהו – ואללה יודע שאני חפה מפשע – אתם תאמינו לי. אני נשבעת באללה, אינני מוצאת אף דוגמא לתת לכם פרט למה שאביו של הנביא יוסף אמר:

"…ואולם עלי לעמוד בעוז רוח. ואללה הוא זה שיעזור לי מפני [השקר] שאתם מתארים" (סורת יוסף : 18)

ואז הזזתי את פני הצידה ונשכבתי על מיטתי. באללה אני נשבעת, באותו הרגע ידעתי שאני חפה מפשע ועל כך שאללה יוכיח את חפותי מכיוון שהייתי חפה מפשע, אבל אני נשבעת שלא חשבתי שאללה יוריד קוראן אשר יקרא לעד ביחס למצבי, מכיוון שחשבתי שאינני משמעותית מספיק בעבור אללה כדי להוריד משהו בענייני. אבל קיוויתי ששליחו של אללה יראה חלום שבו אללה יוכיח את חפותי. באללה אני נשבעת, שליחו של אללה לא זז מהמקום בו ישב ואף אחד לא עזב את הבית לפני שאללה הוריד את ההתגלות לנביא שלו ; והוא נכנס למצב שאליו תמיד היה נכנס כאשר ההתגלות ירדה עליו, עד אשר טיפות זיעה כמו פנינים זלגו עליו, גם ביום חורפי ; וזה היה מכובד המשקל של המילים שירדו עליו. כאשר המצב הזה עבר – ושליחו של אללה חייך – הדבר הראשון שהוא אמר היה:

" הוי עאישה, היי שמחה, שכן אללה הצהיר על חפותך!"

אימי אמרה לי, "קומי וגשי אליו".

ואמרתי, "אני נשבעת באללה, לא אגש אליו ולא אתן שבח לאף אחד פרט לאללה, ישתבח ויתעלה, שכן הוא האחד אשר הוכיח את חפותי".

עאישה אפילו לא חשבה שהיא משמעותית מספיק- לדבריה, כדי שירדו פסוקים מהקוראן אשר יחשפו את חפותה. ואללה ישתבח שמו, זה מה שבדיוק קרה! מי הגן עליה על ידי הורדת הפסוקים הללו? אותו אחד שהיא סמכה עליו; האחד שהיא פנתה אליו במהלך המבחן הקשה הזה- אללה יתעלה שמו. ואללה עזר לה גם כאשר בעלה לא היה לצידה.