המוסריות

אין מידה טובה אלא שהנביא ציווה לקיימה ועודד אותה. אין מידה רעה אלא שהנביא אסר לעשותה. והוא הבהיר את הדרך הכללית שהמוסלמי צריך לנסוע בה, בכל הקשור לחברה שלו, ולאחרים. הנביא  (יְבָרְכוֹ אללה וְיִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם)  מסר: "הרחֵק מדברים אסורים, תהיה העבד הכי הטוב באנשים. היה מרוצה ממה שאללה נתן לך, תהיה הכי עשיר באנשים. עשה טוב לשכנך, תהיה בן אדם מאמין. אהוב לאחרים מה שאתה אוהב לעצמך, תהיה מוסלמי. אל תצחק הרבה, כי הלב מת מרוב צחוקים". (אל-תרמד'י)

ושתהיה דרך זו חרוטה בנפשות, הנביא הבהיר אות התוצאות הרעות למי שסוטה ממנה, ואמר: "היודעים אתם מי הוא הפושט רגל? אמרו: הפושט רגל בנו הוא מי שאין לו דרהם (מטבע של כסף), או רכוש. הנביא  (יְבָרְכוֹ אללה וְיִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם)  אמר: "הפושט רגל באומה שלי הוא זה שבא ביום הדין עם תפילות, וצדקות, וצום, ונמצא שקילל את זה, וגידף את זה, והרג את זה, והיכה את זה. וזה יקבל מהטובות שלו, וזה יקבל מהטובות שלו, ואם ייגמרו הטובות שלו, לפני שהחזיר מה שהוא חייב, נלקחו מהטעויות שלהם ונזרקו עליו, ונשלח לגיהנום". (מסופר ע"י מוסלם)

האסלאם רוצה, על ידי דרך זו, לבנות חברה חזקה רחמנית, קיימת על אהבה, שעוזרת לאחרים. האסלאם הוא דת המוסר והמידות הטובות במובן הכללי של המילה, עם אללה, ועם השליחים שלו, ועם כל האנשים, אללה יתעלה מסר: ﴿يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا لَا يَسْخَرْ قَومٌ مِّن قَوْمٍ عَسَى أَن يَكُونُوا خَيْراً مِّنْهُمْ وَلَا نِسَاء مِّن نِّسَاء عَسَى أَن يَكُنَّ خَيْراً مِّنْهُنَّ وَلَا تَلْمِزُوا أَنفُسَكُمْ وَلَا تَنَابَزُوا بِالْأَلْقَابِ بِئْسَ الاِسْمُ الْفُسُوقُ بَعْدَ الْإِيمَانِ وَمَن لَّمْ يَتُبْ فَأُوْلَئِكَ هُمُ الظَّالِمُونَ يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا اجْتَنِبُوا كَثِيراً مِّنَ الظَّنِّ إِنَّ بَعْضَ الظَّنِّ إِثْمٌ وَلَا تَجَسَّسُوا وَلَا يَغْتَب بَّعْضُكُم بَعْضاً أَيُحِبُّ أَحَدُكُمْ أَن يَأْكُلَ لَحْمَ أَخِيهِ مَيْتاً فَكَرِهْتُمُوهُ وَاتَّقُوا اللَّهَ إِنَّ اللَّهَ تَوَّابٌ رَّحِيمٌ﴾ الحجرات 11-12 "הוי המאמינים, אל יבוזו אנשים לזולתם, שמא טובים הם מהם, והנשים אל יבוזו לזולתן, שמא טובות הן מהן. אל תדברו סרה זה בזה, ואל תחרפו זה את זה בכינויים. רע מכל לקרוא מופקר לאדם מאמין. אשר לא יחזרו בתשובה הם בני העוולה.

הוי המאמינים, אל תרבו לחשוד, כי לעתים חשדנות היא חטא. אל תרגלו זה אחר זה, ואל תלכו רכיל. האם רוצים אתם לאכול את בשר אחיכם המת? הן לא תרצו בזאת! היו יראים את אללה, כי אללה רוצה בתשובת עבדיו ורחום" (החדרים 11-12)

האסלאם הוא דת האמינות במובן הכללי של המילה, אמינות בין המוסלם לבין בוראו, ולבין המסולם לבין האנשים. אללה יתעלה מסר: ﴿إِنَّ اللّهَ يَأْمُرُكُمْ أَن تُؤدُّواْ الأَمَانَاتِ إِلَى أَهْلِهَا وَإِذَا حَكَمْتُم بَيْنَ النَّاسِ أَن تَحْكُمُواْ بِالْعَدْلِ إِنَّ اللّهَ نِعِمَّا يَعِظُكُم بِهِ إِنَّ اللّهَ كَانَ سَمِيعاً بَصِيرا﴾ النساء 58 "אללה מצווה עליכם להשיב כל פיקדון לבעליו ולשפוט בין האנשים משפט צדק. מה נאים הדברים שאללה דורש מכם, ואללה שומע ומבחין. (הנשים 58)

האסלאם הוא דת הכנות. אללה יתעלה מסר: ﴿يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُواْ اتَّقُواْ اللّهَ وَكُونُواْ مَعَ الصَّادِقِينَ﴾ "التوبة119 "הוי המאמינים, היו יראים את אללה והיו עם אנשי האמת" (ההצהרה 119)

האסלאם הוא דת הנאמנות. אללה יתעלה מסר: ﴿ يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُواْ أَوْفُواْ بِالْعُقُودِ أُحِلَّتْ لَكُم بَهِيمَةُ الأَنْعَامِ إِلاَّ مَا يُتْلَى عَلَيْكُمْ غَيْرَ مُحِلِّي الصَّيْدِ وَأَنتُمْ حُرُمٌ إِنَّ اللّهَ يَحْكُمُ مَا يُرِيدُ﴾ المائدة1 "הוי המאמינים, מלאו את החובות המוטלות עליכם: בהמות המקנה הותרו לכם למאכל, זולת אלה אשר יקראו בשמן בפניכם, ובלבד שלא תחללו את איסור הציד בעודכם מתקדשים. אללה מחוקק את אשר יחפוץ" (השולחן 1)

האסלאם הוא דת העדינות. הנביא  (יְבָרְכוֹ אללה וְיִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם)  מוסר: "אין העדינות נמצאת בדבר אלא וקישטה אותו. ואין היא נלקחת מדבר אלא והוכער". (מסופר ע"י מוסלם)

האסלאם הוא דת האהבה והרעות. הנביא  (יְבָרְכוֹ אללה וְיִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם)  מסר: "בן אדם לא מאמין עד שיאהב שיהיה לאחיו מה שיש לו". (מסופר ע”י בוח’ארי)

ההלכה הקפידה להפיץ את הנורמות, והמידות הטובות בחברה על ידי כמה אמצעים:

1- לצוות לעשות דברים טובים, ולהתרחק מדברים רעים (מצוות עשה ולא תעשה). אללה יתעלה מסר: ﴿كُنتُمْ خَيْرَ أُمَّةٍ أُخْرِجَتْ لِلنَّاسِ تَأْمُرُونَ بِالْمَعْرُوفِ وَتَنْهَوْنَ عَنِ الْمُنكَرِ وَتُؤْمِنُونَ بِاللّهِ وَلَوْ آمَنَ أَهْلُ الْكِتَابِ لَكَانَ خَيْراً لَّهُم مِّنْهُمُ الْمُؤْمِنُونَ وَأَكْثَرُهُمُ الْفَاسِقُونَ﴾ آل عمران 110 "אתם הטובים שבאומה שניתנה לאנשים מעולם: אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באללה". (בית עמרם 110)

2- העצה הנאמנה. והבעת דעות. והגשת עצות נאמנות. אללה יתעלה מסר: ﴿وَالْعَصْرِ إِنَّ الْإِنسَانَ لَفِي خُسْرٍ إِلَّا الَّذِينَ آمَنُوا وَعَمِلُوا الصَّالِحَاتِ وَتَوَاصَوْا بِالْحَقِّ وَتَوَاصَوْا بِالصَّبْرِ﴾ العصر1-3 "אשבע בשעת בין השמשות. האדם לאבדון ילך, אך לא המאמינים והעושים את הטוב והמצווים על האמת, והמצווים על עוז רוח. (בין השמשות 1-3)