תנאי קבלת העבודה

אללה מקבל את עבודת האנשים רק בשני תנאים:

•           תנאי ראשון, להיות מסור בעבודה לאללה, כפי שאמר אללה: "הם לא נצטוו בלתי אם לעבוד את אללה, בייחדם לו את דתם כחניפים, ולקיים את התפילה ולתת זכאת. זאת היא הדת הנכוחה" (סורת ההוכחה: 5). וגם אומר בחדית' הקדוש: "אני לא צריך לשתף אתי מישהו. מי שעושה מעשה ומשתף בו מישהו ולא אותי, עזבתיהו ושותפו" (סחיח מוסלם)

•           תנאי שני, ההמשכיות עד שיהיה המעשה לפי מה שעשה הנביא, וההמשכיות לא מתממשת, ולא תהיה נכונה אלא במימוש 6 התנאים הבאים:

1.         הסיבה. אם תעבוד אללה עם עבודה מתלווה בסיבה לא הלכתית, זה נחשב לחידוש בדת, דוגמה לכך: כמה אנשים מַחיים את הלילה של 27 בחודש רגב (החודש השמיני לפי תאריך מוסלמי), מסיבה שזה הלילה שבו אללה העלה את הנביא אל השמים. התפילה בלילה נחשבת לעבודה אבל כשמתלווה לסיבה זו היא חידוש בדת, כי עבודה זו נבראה על בסיס שאינו בהלכה. תיאור זה, התאמת העבודה להלכה בסיבה, דבר חשוב, בו מתגלה עניין החידוש ממה שחושבים שהוא מהסונה, והוא לא.

2.         הסוג. העבודה צריכה להיות מתאימה להלכה בסוג שלה. אם אדם עובד את אללה בעבודה שהסוג שלה לא מן ההלכה, לא תתקבל, דוגמה לכך "כשאדם מקריב את הסוס שלו לאללה, כי זה מנוגד להלכה בסוג, כי הקורבנות רק מהבהמות כמו גמלים, בקר, וצאן."

3.         הכמות. אם יש מישהו שרוצה להוסיף לתפילה כחובה, מודיעים לו שזה חידוש לא מקובל בדת, כיוון שהוא מנוגד להלכה בכמות. ואם מישהו מתפלל את תפילת הצהריים 5 כריעות, תפילתו לא נכונה לפי הסכמת הדעות.

4.         האיכות. אם מישהו רצה לטהר את עצמו (ווצ'וא) על ידי שטיפת רגליו ואחר כך את ראשו, ובסוף את ידו, אומרים לו: הטיהור שלך בטל, כי הוא מנוגד להלכה.

5.         הזמן. אם מישהו הקריב את הקורבן שלו ביום הראשון בחודש "ד'ו אלחגה", הקורבן שלו לא מקובל כי הוא מנוגד להלכה בזמן.

6.         המקום. אם מישהו רוצה להישאר במקום אחר, ולא במסגד (לצורך עבודת אללה), עבודה זו לא תתקבל, כי להישאר במקום לצורך תפילות אמור להיות רק במסגד.