דין ההוספה לדת במה שלא חוקק על ידי אללה ושליחו

אללה אמר:"כן, אשר יישא פניו אל אללה בהתמסרות ויהיה מיטיב, יבוא כל שכרו אצל אללה ולא ייפול עליו פחד ולא יצטער" (סורת הפרה : 112).

כלומר, מי שהקדיש את מעשיו לאללה, והוא מטיב, עם המסירות הזאת בעבודת אלוהיו, בעבודתו לפי ההלכה שלו, רק אלה הם אנשי גן עדן.

האימאם אחמד סיפר מפיו של עבד אללה בן מסעוד: הנביא עליו התפילה והשלום רשם קו ואמר: "זו דרך אללה", ורשם עוד קווים משני צדדיו של הקו הראשון, ואמר: "אלה דרכים, כל דרך יש בה שטן שקורא אל הקו שלו" ודיקלם: "זהו אורח המשירים אשר לי,  על כן לכו בו ואל תלכו בנתיבות קלקלות, פן ינתקוכם מנתיבו. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תהיה בכם יראה" (סורת אלאנעאם: 153).

הנביא גם אומר: "הדברים הכי צודקים  הם ספר אללה, והדרך הכי טובה היא של מוחמד. הדבר הכי רע הוא החדש שבדברים. וכל חדש נחשב לחידוש בדת, וכל חידוש בדת נחשב לשולל, וגיהנום הוא סופו של כל שולל. (סחיח בן ח'וזיימה)

מהפסוקים האלה ומהאמרות של הנביא (אחאדית') מתבררת עוצמת השקר על אללה, ועל שליחו בלי ידע, או להכניס לדת אללה חידושים הן באמירה במעשה, ובאמונה, ממה שלא התיר אללה ושליחו, לפי אמרת אללה: "אמור, כל שריבונו אסר הן התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, והפשע, והפגיעה בלא צדק, ולצרף לאללה שותפים, אשר הוא לא הוריד ממרומים כל אסמכתא לאמיתותם, ולהגיד על אללה דברים אשר לא תדעו" (סורת אלאעראף: 180)

וגם:"אל תלך אחר דבר אשר לא תדעהו לאשורו. האוזניים, העיניים והלב – כל אלה ייתנו על בעליהם את הדין" (סורת אל-איסראא: 36), וגם:"האמנם יש להם שותפים אשר נתנו להם חוקי דת אשר לא התירם אללה?" (סורת אל-שורא : 21)

לכן, כל מי שהכניס חידוש בדת אללה, שונה ממה שאללה או שליחו פסקו, על ידי התרת מה שאללה אסר. או כל מי שאסר מה שאללה התיר נחשב לכופר – אלא אם כן חזר בתשובה – זה לפי מה שאמר הנביא עליו התפילה והשלום, בפירושו את דברי אללה בסורת ההצהרה:"הם לקחו את חכמיהם ואת נזיריהם לאדונים להם מבלעדי אללה" (סורת התשובה: 31). הוא אמר: בקשר לזה שהם לא עבדו אותם, אבל אם היו (הנזירים והחכמים) מתירים דבר קיבלו את זה, ואם אסרו משהו, גם קיבלו את האיסור הזה" (סונן אלתרמד'י).

האיום הגדול הוא גם על מי שהלך בעקבותם בפירושם למה שאסר אללה, או איסורם למה שהוא התיר. זאת לפי דברי השייח' עבד אלרחמן בן סעדי ז"ל בפירושו לפסוק זה. הוא אומר: "הם לא עבדו אותם, אבל היו מקבלים את האיסור וההתרה שלהם" הם פוסקים לעצמם מההלכות ומהאמרות הנוגדות לדת השליחים, והולכים בעקבותם לפי זה. הם גם היו מגזימים בהערכת השייח'ים שלהם, ועובדיהם, ומכבדים אותם, ועושים מקבריהם אלילים שעובדים מבלעדי אללה, ומקריבים אליהם קורבנות, ותפילות, ומתפללים לבקש עזרה מהם".