המתינות והמציאותיות

מהגורמים שעזרו להפצת האסלאם: שהוא הצטיין במתינות, וקלות בהבנה, בהוראות שלו, וסובלנות ביחס שלו. הנביא (יְבָרְכוֹ אללה וְיִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם) סיפר: "הדת הכי קרובה אל אללה היא החנפית הקלה (שלא אברהם) " (מסופר ע”י בוח’ארי).

הדרך של הנביא היא לא להכביד על הנפש האונישת, במה שלא יכולה להסבול הן מדברים, והן ממעשים. למה לא?!! וזו דת הטבע הבריא שלא מתנגשת עמו, אבל מתאימה לו, ונותנת לו לקיים את מצוותיו לפי יכולתו. אללה מסר: ﴿وما جعل عليكم في الدين من حرج﴾ الحج (78) "..ולא הטיל עליכם כל מעמסה בדת" (העלייה לרגל 78)

הסובלנות של האסלאם מתגשמת בקלות שבהוראותיה, ובקלות של במצוותיה, כדי להתאים לכל בעל יכולת למלא אותן. כי כל מצוות האסלאם מתאימות ליכולת האנושית שלא מכבידה עליה. צריך לדעת גם שהוראות ומצוות אלה מתבטלות במצבי חירום, שיש להם דינים משלהם. אללה מספר: ﴿فمن اضطر غير باغ ولا عاد فلا إثم عليه﴾ البقره (173) "רק הנאלץ, האוכל בלא חמדה ובלא להפריז, לא יאשם" (הפרה 173)

אין זה אלא שזו הלכה שקיבל האדם שנפגע בחולשה, ויכולותיו מוגבלות. ההלכה האיסלאמית דאגת לזאת, כי היא הלכה  מתאימה לאופיו של האדם שאללה ברא אותו חלש, כפי שהסביר את זה בעצמו באומרו: ﴿يرِيدُ اللَّهُ أَنْ يُخَفِّفَ عَنْكُمْ وَخُلِقَ الْإِنْسَانُ ضَعِيفاً﴾ النساء (28) "אללה חפץ להקל עליכם, והאדם נברא חסר אונים" (הנשים 28)

הוראות האסלאם בנויות על דרך אלוהית זו שאללה הבהיר באומרו: ﴿لايكلف الله نفساً إلا وسعها لها ما كسبت وعليها ما اكتسبت﴾ البقرة 286. "אללה לא יטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, ושכרה שמור לה כפי פועלה, ועונשה שמור לה כפי מעלליה" (הפרה 286)

והנביא הדגיש את זה באומרו: "מה שאסרתי תתרחקו ממנו, ומה שציוותי לעשות תעשו כמיטב יכולתכם. הקודמים שלפניכם הושמדו בגלל רוב שאלותיהם, וחלקו על נביאיהם" (מסופר ע”י מוסלם)

אבל הוא צריך לדעת שסובלנות אין פירושה לעוות את כוונות ההלכה והדת, ושלא תתיר את האסור, ולא תאסור את המותר. או לזלזל ביישום הוראותיה, או לעוות את המושגים האסלאמיים, וההוראות הכלליות. אבל הסובלנות והקלות הרחוקות מעקשנות, הקשייה, ועוון.

עאאשה, ( מִי יִתֵּן וְתִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי  אללה), אשתו של הנביא מוחמד מספרת על בעלה: לא היה בידי הנביא לבחור בין שני דברים אלא והוא בחר בקל שבהם, אם זו לא עוון. ואם הוא עוון היה הכי רחוק באנשים מזה".