Search
צדקו של הנביא עליו השלום עם נשותיו
צדקו של הנביא עליו השלום עם נשותיו
הנביא עליו השלום גילה אחריות מרובה בקרב הנשים שלו , רחוק מאהבתו, חמלתו והרחמים שלו , הוא הצטיין גם בצדק. הצדק של הנביא מוחמד עליו השלום נובע מתוך תחושה של אחריות , ומטבע הבריאה של הנביא עליו השלום .
1- עורווה בן אל-זובייר ( בן אחותה של הגברת עאאישה ) סיפר כי הגברת עאאישה אמרה לו : " בני , הנביא עליו השלום לעולם לא העדיף אחת מבינינו על האחרות , הוא חילק את ימי השבוע עלינו , לכל אישה קבע לילה מסוים שהוא מבלה איתה , רחוק מכך הוא נהג לבקר אצל נשותיו מדי יום כדי לברך אותן לשלום . הגברת סוודה בת זמעה ( אישתו של הנביא ) וויתרה לי על החלק שלה כשהזקינה ובאתה בימים היא ביקשה מן הנביא את זה ואמרה לו: " נביא אלוהים אני כבר זקנתי ובאתי בימים, לכן אני מבקשת ממך שתלון בלילה המיועד לי בביתה של עאאישה - היא ידעה שהוא אוהב עאאישה יותר מן האחרות - לכן וויתרה לה על היום שלה , כי פחדה שהזקנות שלה יעוררו מורת רוחו של הנביא, אז ביקשה ממנו לעשות את זה " . הנביא עליו השלום הסכים לה , כי ריחם עליה כי היא זקנה ביותר - היא נישאה לנביא עליו השלום אז היתה בת 65 – ובמרוצת השנים היא חשה שהיא לא תוכל להבטיח לנביא את הזכויות של הנישואים , וחששה - לפי דעתה - שייגרש אותה , על כן היא הציעה לו לעבור לביתה של עאאישה ביום שלה .
אלוהים הוריד על הנביא עליו השלום פסוקים אשר מסדרים כל מצב כזה : " אם תחוש האישה כי בעלה מואס בה או פונה מעליה אין עווֹן על שניהם אם יגיעו להסכמה ביניהם כי ההסכמה טובה יותר בכל נפש טבועה צרות -עין ואולם אם תיטיבו ותהיו יראים הנה אלוהים מכיר את מעשיכם לִפנַי ולִפנים" ( סורת הנשים : 128 ).
2 – הנביא עליו השלום לא וויתר על צדקו כלפי נשותיו , בשבתו בבית ובלכתו בדרך . הגברת עאאישה סיפרה כי הנביא עליו השלום התרגל לטייל ולהתהלך עם נשותיו , ואם נסע לחו''ל היה בוחר - דרך הגורל - אחת נשותיו ללוות אותו . והאישה שייפול עליה הגורל היא אשר תסע איתו . לפעם נפל הגורל על שני נשותיו עאאישה וחפצ'ה , שתיהן ליוו אותו בנסיעה .
3 – הדבר המעיד על צדקו של הנביא עליו השלום עם נשותיו הוא שהנביא עליו השלום בכל פעם נישא לאישה גרושה או אלמנה היה מבלה איתה שלושה לילות , אחר כך הוא קבע לה יום בלבד בדומה לנשותיו האחרות . אום סלמה – אישתו של הנביא – סיפרה כי הוא בילה איתה אחרי החתונה שלושה לילות , אחרי כך שאל אותה : אם את רוצה שאבלה איתך שבע לילות ואבלה שבע לילות עם האחרות אני מוכן ? או אבלה איתך שלושה לילות ועימן שלושה לילות ? היא ענתה : שלושה לילות !
4 – הנביא עליו השלום לא וויתר על צדקו עם נשותיו גם כשהיה חולה לפני מותו, הוא עמד על דעתו שלכל אחת מהן הזכות לבלות יום בביתה , ולמרות המחלה שמנעה ממנו לזוז, אלא שהוא נשען על שכמיהם של דודו אלעבאס ובן דודו עלי בן אבי טאליבּ והסתובב עליהן , בימים האחרונים לא יכל הנביא לצאת החוצה, הוא ביקש מכל נשותיו שיישב בביתה של עאאישה עד שיחלים , אולם הוא מת שם .
הגברת עאאישה סיפרה כי הוא התמיד לשאול בימיו האחרונים : איפה אהיה מחר ? משמע הדבר שהוא מתעניין בזכות כל אישה מנשותיו שיבלה יום בביתה .
הוא נפטר בביתה של עאאישה , היא סיפרה : " הנביא עליו השלום נפטר בבית שלי , וראשו מונח על החזה שלי , לפני מותו בא אחי עבד אל-רחמן בן אבי בקר , ובידו היתה מחצצה, הנביא הסתכל על המחצצה , ידעתי שהוא רוצה לחצוץ את שִינָו , אני לקחתי את המחצצה מן עבד אל-רחמן , הרטבתי אותה ברוק שלי , ונתתי אותה לנביא עליו השלום והוא חצץ בה את שניו בהיותו נשען על החזה שלי , אחר כך הלך לעולמו , עליו רחמי אלוהים " .
5 – למרות צדקו של הנביא עליו השלום , ושקידתו לשוות בין כל נשותיו , הוא נטה מבחינה מורלית לגברת עאאישה יותר מכולן , וזה לא מוזר, כי אין לאדם להשתלט על כל רגשותיו ובמיוחד רגשות האהבה . אולם הוא נהג בצדק עמן בכל תחומי החיים , האוכל , הלבוש , הזכויות הטבעיים של הנישואים, אפילו בימים שלא בילה איתן.
הוא התפלל לריבונו ואמר : " ריבוני , הנה אני נהגתי בצדק עם נשותיי בכל אשר יכולתי , אולם סלח לי על כל אשר איני יכול לשלוט בו ( הוא מתכוון לאהבתו לעאאישה ) .
כאן הבין הנביא עליו השלום שאהבתו לעאאישה השתלטה על חושיו , ורגשותיו , הוא נטה אליה יותר מכולן , לכן הוא ביקש סליחה מאלוהים, כי האהבה היא דבר מוסרי , אין לאדם לברוח ממנו , אין לאדם להתעלם ממנו ואין לשכוח ממנו , זה הטבע של כל אדם .