Search
העדות של האישה באסלאם
העדות של האישה באסלאם
נבחין בנושא של עדות אישה באסלאם שהקוראן הקדוש קבע שבעסקאות צריך להעיד שני גברים או שתי נשים וגבר, אללה ישתבח שמו דיווח לנו בקוראן הקדוש: " הוי מאמינים, בעשותכם זה עם זה עסקאות באשראי לזמן קצוב, כתבו זאת, ויכתוב זאת לכם הסופר ללא רמייה. ולא יסרב הסופר לכתוב כדרך שלימדנו אללה .עליו לכתוב, ויכתוב לו בעל החוב, ויירא את אללה ריבונו, ולא יפחית מחובו מאומה, אם בעל החוב הוא שוטה או נחשל או שאינו יכול להכתיב בעצמו, יכתיב פטרונו ללא רמייה. הקימו שני עדים מבין הגברים, ואם לא יימצאו שני גברים, כי אז גבר אחד ושתי נשים אשר יניחו דעתכם כעדות –אם תשכח האחת,תזכיר לה רעותה. אל לעדים לסרב אם יוזמנו, ואל תתרשלו בכתיבת (שטר החוב), בין אם קטן הוא או גדול, ואת זמן פירעונו. דרך זו ראויה לכם יותר בעיני אללה וטובה יותר לשמירת העדות, והיא תיטיב להבטיחכם מפני הספק. ואולם אם סחורה זמינה היא אשר תעבירוה ביניכם, לא יהיה עליכם עוון אם לא תכתבוה, הקימו עדים לכל עסקה שתעשו, ואולם אין להתעמר בסופר ואל בעד. אם כך תעשו, תהיה זו הפקרות מצדכם. היו יראים את אללה, ואללה ילמדכם, ואללה יודע כל דבר " ( סורת הפרה: 282 ) אלא שבמצבים אחרים עדות האישה באסלאם שווה לזו של הגבר אפילו שאפשר שעדות האישה מבטלת את עדות הגבר: אם האשים האיש את אשתו באי צניעות אז יהיה חייב על פי הטקסט הקוראני להשביע חמש פעמים כהוכחה על הרשעת אישתו במקביל אם הכחישה האישה ונשבעה חמש פעמים אז תהיה נקייה מאשמה זו, ויסתיים הנשואין בשני המקרים.
אללה ישתבח שמו דיווח לנו על כך בקוראן הקדוש, הוא אומר בספרו הנשגב: " הנותנים דופי בנשותיהם, ואין להם עדים מלבד עצמם, יישבעו באללה ארבע פעמים כי עדות אמת בפניהם. * ובפעם החמישית (יישבעו) כי קללת אללה על ראשם אם שקר בפניהם. * למען יוסר העונש מעליה, תישבע באללה ארבע פעמים כי שקר בפי (בעלה), * ובפעם החמישית – כי חמת אללה על ראשה אם אמת בפיו ." (סורת האור: 9-6(.
יצוין כאן כי האישה בחברה היהודית אינה רשאית להעיד מכיוון שהיא לא יכולה לשאת באחריות הזו, וזו אחת מבין תשע הקללות שגרמו לנפילת האדם, צריך גם לציין שאסור על הנשים בישראל כעת לעיד בפני החכמים מכיוון שנזכר בספרם כי שרה אישתו של הנביא אברהם שקרה, הדבר הזה מפורט במקרא בספר בראשית: " וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ. " (ספר בראשית יח : 9-15 ).
הדבר הגרוע יותר שהעדות של מאת נשים ביהדות שווה לעדותו של גבר אחד!!! בנוסף לכך, היה אסור על הנשים בנצרות במערב על פי החוק האזרחי וחוק הכניסייה להעיד עד המאה שעברה[1]. במקרה שגבר התחתן ולאחר מכן האשים את אשתו שהיא לא בתולה אז לא מקבלים את עדותה של האישה הזאת. ההורים של האישה זו יהיו חייבים להביא עדות על הבתולים של האישה זו ממנהיגי העיר, ואם לא הצליחו להוציא אותה זכאית יסקלו אותה באבנים עד מוות על מדרגות הבית של אביה, וזה מה שנזכר בספר דברים: " 13 כי-יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. 14 ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את-האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא-מצאתי לה בתולים. 15 ולקח אבי הנער ואמה והוציאו את-בתולי הנער אל-זקני העיר השערה. 16 ואמר אבי הנער אל-הזקנים את-בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה. 17 והנה-הוא שם עלילת דברים לאמר לא-מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר. 18 ולקחו זקני העיר-ההוא את-האיש ויסרו אתו. 19 וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו-תהיה לאשה לא-יוכל לשלחה כל-ימיו. 20 ואם-אמת היה הדבר הזה לא-נמצאו בתולים לנער. 21 והוציאו את-הנער אל-פתח בית-אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי-עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך.22 כי-ימצא איש שכב עם-אשה בעלת-בעל ומתו גם-שניהם האיש השכב עם-האשה והאשה ובערת הרע מישראל. 1 מדוע התורה מתירה ריבוי נשים ולא ריבוי גברים? 23 כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בע " ( דברים כב : 13 - 22).
-----------------------------------------
[1]matilda j. gage, woman, church, and state (new york: truth seeker company, 1893), p. 142.