שמור אללה, ישמורך

  בן עבאס מי ייתן ויישאו חן בעייני אללה,אמר: הייתי רוכב מאחורי הנביא מוחמד עליו השלום לי: הוי נער, אני אלמד אותך כמה מלים (של חוכמה), שמור אללה, ישמורך. שמור אללה תמצא אותו מולך. דע אללה בטוב, יידע אותך לעת משבר. אם אתה רוצה לבקש, בקש ממנו. ואם אתה מבקש עזרה תיעזר בו. הגורל כתוב במה שיהיה. ואם האנשים יוכלו לעזור לך במשהו שאללה לא גזר לך, לא יוכלו לעשות זאת. ואם האנשים יתאמצו להזיק לך במה שאללה לא גזר, לא יוכלו, העטים הוסרו והדפים יבשו" (מסופר ע"י תרמיזי).

המילים האלה קלים לזכור ובעלות משמעות ברורה, לכן האדם המודע לא זקוק לפרוש בגלל שמשמעותן של המלים האלה ברורה מאוד, עד כדי כך שאדם מאמין מוצא את מתיקותן בלבו יותר מאשר מוצא במלים אחרות, החמימות והקוררות שלהן זורמות בעורקיו ובתאיו והמצפון החי מקבל אותה בקלות מתוך שביעות רצון.

עמדתי זמן רב והערצתי את הסגנון הנפלא הזה שלוקח את הלבבות, ופעם אחרת נדהמתי מהסיכום המופלא שלו, ממילא מועיל, מדמיות משוכללות ומטאפורות שהפעילו ביעילות רבה יותר מאשר פתגמים ונטלו את מקומן הראוי במצפון. לפעמים אני רואה את המשמעויות הנסתרות של המילים האלה, ולפעמים אחרות אני מזהה את התועלת הדתית והתרבותית הנובעת מהחלת הכללים האלה. מצאתי אחרי המדיטציה כי מצוות אלה הן כמו ים פורץ החוצה עם חוכמה, אשר גדות עם חמלה של מורה החוכמה עליו ברכת אללה ושלום.