האיסלאם ואגדת החרב

האיסלאם ואגדת החרב

רבים הם האנשים שמאשמים את האיסלאם בנטייה לאלימות, וללוחמה, וכי המוסלמים הראשונים הצליחו להפיץ את האיסלאם ברחבי העולם ע''י החרב . אולם אלה שכחו כי הנביא מוחמד עליו השלום הוא אשר כתב את "עהד אל-אֻמה" (חוזה האומה), שבו ביטל את הסכסוך בין השבטים במאדינה שאליה עלה . הם שכחו גם כן כי במסר של מוחמד היה לחולל שלום ושלווה בין העמים, האנשים זה לזה ואפילו בין האדם לעצמו.

אני לא רוצה לדבר על העניין אבל מצטט אחד הוגי הדעות האירופיים והנוצריים, הוא הפרופסור הבריטי טומס קרליל, הוא אומר : " אני רואה שהמסר הנכון והאמיתי מפיץ ומשווק את עצמו בכל צורה אפשרית. למשל הנצרות השתמשה לפעמים בכוח של החרב, ראה אזת זה שעשה  האמפרור הנוצרי שארלמן בשבטים הסכסונים שהרג מהם כ 5000 בני אדם, וגירש 10000 מבתיהם ואדמותיהם. שארלמן נלחם גם בערבים? והרג מספר ניכר מהם. אז לא אכפת לי אם האמת הופצה בחרב או בברים או בכל אמצעי שהו, תנו לאמיתות להתפשט בנאומים, בעיתונים או באש ... תנו לאמת להילחם ולהיאבק בידיים, ברגליים או בציפורנים שלהם, כי היא לעולם לא תובס.”

אז, קורא יקר, האם דת האיסלאם היא דת שלום או דת מלחמה?

האם החרב היה האמצעי היחיד שעליו סמך האיסלאם?

האם היו עוד אמצעיים הסומכים על אהדה ושיכנוע?

לפי הלשון הערבית – שפתו של האיסלאם – המקור של המילה " שלום " הוא עצמו המקור של המילה " אסלאם ", הסאלאם " השלום " הוא אחד השמות של אללה,  והמוסלמים מתפללים בשם זה אל ריבונם על מנת להתקרב אליו, המוסלמים קוראים לבנים שלהם " עבד אלסאלאם " זאת אומרת בעברית " עבדו של השלום ", הדבר הראשון שהמוסלמי עושה אחרי התפילה הוא " השלום " כי המוסלמי אומר בתום התפילה שלו ובהיותו מניע את ראשו ימינה –
" שלום עליכם וברכתו של אללה" אחר כך מניע את ראשו שמאלה ואומר " שלום עליכם וברכתו של אללה " .

אם השלום בחיים של העולם הוא הדבר הכי יקר בקרב האנשים, אז הוא יותר ויותר יקר בחיים של העולם הבא , אפילו אלוהים ישתבח שמו מכנה את גן עדן : " בית השלום ".

גם כשייכנסו המאמינים לגן עדן, אלוהים מברך אותם לשלום באמירה " שלום". גם המלאכים מקבלים את פני המאמינים בגן עדן באמירה " שלום" .

אחרי ההקדמה הזו שמעידה על כך שהאיסלאם הוא דת של שלום, נשאלת השאלה:אם האיסלאם נגד המלחמה, ולמה נלחם הנביא מוחמד ?

כן האיסלאם מגנה ודוחה את המלחמות .... אולם כשהצד השני שם אותך על הכוונת, אין מנוס ואין ברירה אחרת מלהשתמש בנשק, כדי לחסל את שורשי העריצות והרשע. זה הוא אותו דבר שעשה הנביא ישוע עליו השלום, למרות שהוא אמר: " 39 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַל־תִּתְקוֹמֲמוּ לָרָשָׁע וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל־הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה־לוֹ גַּם אֶת־הָאַחֶרֶת׃ 40 וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ לָרִיב עִמְּךָ וְלָקַחַת אֶת־כֻּתָּנְתֶּךָ תֵּן־לוֹ גַּם אֶת־הַמְּעִיל׃ 41 וְהָאֹנֵס אוֹתְךָ לָלֶכֶת עִמּוֹ דֶּרֶךְ מִיל לֵךְ אִתּוֹ שְׁנָיִם׃ 42 הַשׁאֵל מֵאִתְּךָ תֵּן־לוֹ וְהַבָּא לִלְוֹת מִמְּךָ אַל־תָּשֵׁב פָּנָיו׃ 43 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְשָׂנֵאתָ אֶת־אֹיְבֶךָ׃44 וַאֲנִי אומֵר לָכֶם אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם (בָּרֲכוּ אֶת־מְקַלְלֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם) וְהִתְפַּלֲלוּ בְּעַד מַכְאִיבֵיכֶם ורֹדְפֵיכֶם׃ 45 לְמַעַן תִּהְיוּ בָנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמָיִם אֲשֶׁר הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ לָרָעִים וְלַטּוֹבִים וּמַמְטִיר עַל־הַצַּדִּיקִים וְגַם עַל־הָרְשָׁעִים׃ 46 כִּי אִם־תְּאֵהֲבוּ אֶת־אֹהֲבֵיכֶם מַה־שְּׂכַרְכֶם הֲלֹא גַּם־הַמֹּכְסִים יַעֲשׂוֹּ־זֹאת׃47 וְאִם־תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבָד מַה־שִׁבְחֲכֶם הֲלֹא גַם־הַמֹּכְסִים יַעֲשׂוֹּ־זֹאת׃ 48 לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים כַּאֲשֶׁר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם שָׁלֵם הוּא׃ " ( מתי 5  : 39 – 48 ) .

למרות שהוא אמר את זה, ולימד את תלמידיו את עיקרי השלום, אלא כשהוא חשש מפני היהודים שיפגעו בו הוא אמר : "36 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָכֵן עַתָּה אֲשֶׁר־לוֹ כִיס יִשָּׂאֵהוּ וְכֵן גַּם־אֶת־הַתַּרְמִיל וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ הוּא יִמְכֹּר אֶת־בִּגְדוֹ וְיִקְנֶה חָרֶב׃ 37 כִּי־אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁצָּרִיךְ עוֹד שֶׁיִּמָּלֵא בִי הַכָּתוּב הַזֶּה וְאֶת־פּשְׁעִים נִמְנָה כִּי גַם־הַכָּתוּב עָלַי בָּא עַד־קִצּוֹ׃ 38 וַיֹּאמְרוּ אֲדֹנֵינוּ הִנֵּה־פֹה שְׁתֵּי חֲרָבוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם דָּי׃ " ( לוקס 22 : 36 – 38 ) .

זו היתה תגובתו של ישוע הנביא שהשליחות שלו נמשכה אך ורק שלוש שנים, אז מה היה קורה אם השליחות שלו המשיכה עוד שנים?

בוודאי היה ישוע פותח במסע של מלחמות נגד כוח העריצות והרשע, כמו שעשו נביאי בני ישראל שקדמו לו. כי טבע הבריאה של האדם שונאת את שפיכת הדמים ... אולם השפוים כעת הם מיעוט, הטוב והרע נמצאו מתחילת האנושיות, ראינו איך הרג קיין את אחיו הבל? ומתי ? כשהיה מספר שוכני העולם הוא אך ורק משפחה אחת.

הסכסוך בין הטוב והרע יימשך עד לנצח הנצחים.

ההיסטוריון האמריקאי וול דיוראנט מנה את שנות המלחמות, ומצא שהם יותר מ- 3421 שנים במקביל ל- 268 שנות שלום והודנה.

אז לא רק האיסלאם שלפעמים השתמש בחרב, אלא גם היהדות והנצרות. בעידן המודרני יש מנהיגים שמשתמשים בכוח הצבאי כדי לכונן עקרונות אידאוליגיים שלהם.

ראוי לציין שהאיסלאם לא נלחם בזולת בצורה ברברית אלא הוא נלחם באחרים כדי להגן על עצמו ולפי הוראות של אללה ישתבח שמו . לאחר עליית הנביא מוחמד עליו השלום מעיר מולדתו מכה אל אל-מדינה התיר אללה למוסלמים, שהוצאו מבתיהם בדרכי עושק, להגן על עצמם ועל קודשי המוסלמים, הנוצרים והיהודים, אלוהים ישתבח שמו אומר בקוראן: "למאמינים אשר הכרזה עליהם מלחמה ניתנת בזאת רשות להשיב מלחמה, כי נגרם להם עוול. אלוהים יכול לחוש לעזרתם כדי לנצח את הכופרים. הם אשר גורשו ממושבותיהם בלא אשמה, רק על שום שאמרו ריבוננו הוא האלוהים. אלמלא האיץ אלוהים את האנשים, אלה בידי אלה, היו נהרסים מנזרים וכנסיות ובתי כנסת ומסגדים, אשר מרבים להזכיר בהם את שם אלוהים. אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו . הן אלוהים חזק ואדיר" (סורת אל-חג' : 39 – 40 ) .

אחר כך ציווה אלוהים למוסלימים להילחם במי שנלחם בהם, ולא להילחם במי שנכנע: "הילחמו למען אלוהים (ב)אשר יילחמו בכם, ואל תשלחו יד. אלוהים אינו אוהב את השולחים יד" (סורת הפרה: 190). ועוד הוא אומר: "הילחמו בהם עד אשר לא יתאנו לכם עוד, ודת הכל תהיה לאלוהים" (סורת הפרה: 193).

הקוראן גם קורא להילחם כדי להציל את החלשים, הזקנים, הנשים והילדים: " מה לכם כי לא תילחמו למען אלוהים ולשם האנשים והנשים והילדים הנרדפים, האומרים: ריבוננו, הוציאנו מן העיר הזאת אשר בני עוולה הם יושביה, ותן לנו מאתך מגן, והקם לנו מאתך מושיע" ( סורת הנשים : 75 ) . האסלאם אינו קורא לרצח. הוא קורא להפסקת הלחימה עם יישוב הסכסוך: "אלוהים השיב את הכופרים אחור בפחי נפש. דבר לא צלח בידם, ואלוהים חסך למאמינים את נטל המלחמה". ( סורת המחנות : 25 ) . הנביא מוחמד עליו ברכת אללה לא אהב מלחמה לשמה, ואמר לחבריו: "אל תרצו לפגוש את האויב, ושאלו בריאות מאלוהים. ואם תפגשו את האויב תהיו סבלנים, כי גן עדן נמצא תחת צללי החרבים". ועוד אמר הנביא: "אלוהים אוהב את השמות עבד אללה, עבד אל רחמן, ושונא את השם חַרְבּ (מלחמה). אבל אם האויבים תוקפים את המוסלמים וקודשיהם, אז המלחמה היא חובה. "האם לא תילחמו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם וזממו לגרש את השליח? הן מלכתחילה הם הראשונים להתגרות בכם".

אך גם אם המצב מגיע לכדי מלחמה, הרי קיים מוסר לחימה ויש תנאים שצריך לכבדם: אסור בתכלית להרוג ילדים וזקנים, נזירים, איכרים וסוחרים; אין לבגוד ולבצע לינץ' אין לחלל גופות, להרוס מבנים, להרעיל בארות או להצית שדות.

אחזור ואבהיר כי הג'האד באסלאם הוא בראש ובראשונה מאמץ של המאמין להיאבק בנפשו, בפיתויי היצר הרע ובעוולות החברה.  האשמה המוטחת באסלאם, בהקשר של הג'האד, או ההשתמשות בחרב להפיץ את הדת כי הוא מתאפיין באלימות מעצם מהותו, היא האשמת סרק נבערת והכללה גסה, המסתמכת על מעשי זדון של קיצונים מקרב מאמיני האסלאם, שכמותם אתה מוצא בכל דת ובכל חברה. מצד שני נראה שהאירועים הטראגיים של ה-11 בספטמבר 2001 נוצלו על-ידי אויבי האסלאם לפתיחת מסע להשחרת פניו ולסילוף מסריו.

הסילוף העיקרי הוא בייחוס תכונה מובנית של אלימות לדת האסלאם ולמיליארד וחצי מאמיניה. בהקשר זה נטען כי ה"ג'האד" מהווה קריאה לשפיכות דמים ולרצח . אבל אין זה הוא ג'האד ואין זה הוא מאבק למען אללה .