Search
למה הג'זייה ?
למה הג'זייה ?
האיסלאם ציווה על המוסלמים לשלם מס כספי, שנקרא לו בשם זכּאת ( צדקה ). לפי האיסלאם נחשבת הזכּאת לאמצעי שמקרב את האדם לריבונו. על כל מוסלמי עשיר לשלם כ 2.5 % מרכושו מדי שנה. אין זה חוב על העניים שאין להם כסף או רכוש. לפי האיסלאם הזכּאת תחולק על כמה סוגים של אנשים שנקבעו בקוראן: " כספי הצדקה נועדו רק לעניים ולנזקקים ולמופקדים על גביית הצדקות, ולאשר יש לקרב את לבו, ולשחרור עבדים, ולכורעים תחת נטל חובות, ולג'האד למען אלוהים, ולעוברי אורח. זוהי מצוות אלוהים, ואלוהים יודע וחכם" ( סורת התשובה : 60).
בנוסף לסוגים אלה יש להוציא כספים על טיפוח החברה ומוסדותיה, כמו בתי ספר, בתי חולים, מוסדות הבטחון ורוב המוסדות החיוניים המשרתים את אזרחי המדינה.
זאת חובתם של המוסלמים, ואין זה מוזר שהמדינה האיסלאמית תבקש מהמיעוטים הבלתי מוסלמים שחיים בה לשלם גם הם מס מיוחד . למס זה נקרא " ג'זייה ",מס שתושבי העולם המוסלמי שאינם מוסלמים (כמו יהודים ונוצרים) משלמים למשרד האוצר של המדינה שבה הם חיים. אנשים אלה (נתין לא מוסלמי של מדינה אסלאמית ) הוגדרו כ-ד'ימיים(1) ובתמורה לתשלום הג'זייה זכו בכל הזכויות של המוסלמים אזרחי המדינה ( חינוך – טיפול רפואי – שירותים ממלכתיים וחברתיים-) וגם כן הגנה. בו בזמן יכלו גם כן לקיים את דתם ואת חייהם בתוך החברה האיסלאמית בחופשיות וללא כל הסתייגויות. ראוי לציין כי הג'זייה תרמה רבות לדתות אלו להתקיים לאורך הדורות בתוך מדינות איסלאמיות .
על כן לא נחשבת הג'זייה לעונש, אלא למס שמשלמים הבלתי מוסלמים תמורת שירותים שמקבלים מהמדינה. יש לומר גם כי האיסלאם לא הטיל את הג'זייה על העניים הבלתי מוסלמים.
ההיסטוריוניים מספרים כי הח'ליף המוסלמי השני עומר בן אל-ח'טאבּ ראה איש זקן המבקש צדקה מהאנשים ברחוב, עומר שאל אותו: למה אתה עושה את זה ?
השיב לו הזקן: כדי שאוכל לשלם את הג'זייה.
אז אמר עומר : אני נשבע באלוהים שלא קיימנו צדק עמך. כאשר גזלנו את כוחך בצעירותך ושכחנו אותך בזקנותך. והורה לקבוע לו משכורת מבית אוצרות המוסלמים, ופטר אותו מתשלום הגז'ייה.
(1) דִ'ימִי: הוא הכינוי לנתין לא מוסלמי של מדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, (השריעה). המעמד של "ד'ימי", או "בן-חסות", כפי שנהוג לתרגמו, ניתן לבני הדתות הנצרות והיהדות. המלה בערבית פירושה : חָסוּת, הֲגָנָה שֶמַעֲנִיק הָאִסְלַאם לבני הדתות הנצרות והיהדות, הִתְחַיְבוּת, עֲרֵבוּת ואַחֲרָיוּת. הדִ'מי זכה לביטחון אישי ולזכות לקיים את אמונתו במדינה האיסלאמית. אלא שהוא לא היה רשאי לקיים טקסים דתיים בפומבי, להרחיב את בתי התפילה שלו או לשאת אשה מוסלמית.
