טבע האדם (אלפיטרה)

האמונה באללה מושרשת בטבע האדם. כל הבריות נולדו כאשר בבסיס טבעם האמונה וההכרה בקיומו של אללה, בלי צורך לחשוב על זה או ללמוד את זה. זה דבר שטמון בטבע האדם, וחזק יותר מהבנת המדעים או הלימודים האחרים. אין כל צורך להוכיח לאדם דבר בנוגע לקיומו של אללה, אלא למי שהתרחשה סטייה בטבעו או תעייה בלבו.

אללה אמר בפרק 30 פסוק 30 : "זה הטבע (אלפיטרה) אשר עליו אללה יצר את כל בני האדם".

שליח אללה עליו השלום אמר: "כל תינוק נולד על טבע האדם". לכן שליחי אללה התכחשו לאלה שטבעם השתנה, ואשר כתוצאה מההשתנות הזאת הם לא האמינו באללה. אללה אמר בפרק 14 פסוק 10 : "אמרו להם השליחים, היש ספק באללה יוצר השמיים והארץ?".

אבן אלקיים אמר: "שמעתי את השייח' איבן תימיה אומר; 'איך הוא מבקש הוכחה על קיומו של זה אשר מהווה הוכחה לכל דבר?!', והוא היה מדקלם: 'לא יהיה בשכל דבר נכון, אם צריך להוכיח שהיום הוא יום'.

האדם, מאמין או לא מאמין, מטבעו לפנות לאללה בשעת צרה, וככל שהסכנה והצרה מתקרבות, מתרחקות משכלו כל הפנטזיות והיוהרה, ונשאר בו רק הטבע שבו הוא נולד. לכן הוא לא מוצא לפניו אף אחד מלבד אללה, אשר מסוגל להקל עליו את הקשיים. אם הטבע יישאר יציב, ויאמין השכל, תתייצב הרוח והנפש תירגע, ויוגשם האושר והביטחון בחיי העולם הזה ובחיי העולם הבא. כל זאת בגלל שאללה, אשר ברא את הכל מכלום, וברא את האדם בצלם רב יופי, ושׂם בטבע האדם את ההוכחה בקיומו של אללה וביכולותיו, ועשׂה את הנפש האנושית כלא יציבה אלא אם היא מתמסרת לבוראה, ועשה אותו כך שלא ינוח אלא אם הוא מאמין באלוהיו.

אללה אמר בפרק 20 , פסוקים 123-124 : "אז כל ההולך על פי ההדרכה שלי, לא יתעה ולא יסבול. אך כל המפנה את גבו לזכרי, ימצא את מחייתו בדוחק".